א. לָאַט

1, פ"י, —   לָאַט את פניו, חבא, הסתיר פניו, verbergen; cacher; hide:  והמלך לָאַט את פניו ויזעק המלך קול גדול אבשלום בני אבשלום בני בני (ש"א יט ה). —  ואמר המשורר:  תמונתה כבת היענה, ואחריתה מרה כלענה, פניה בצעיפה לואטת, רעה ושולטת (ר"י חריזי, תחכ' ז).  והאדמה פניה באור שמש לואטת, והצהרים פרשו עליה כנפי אש מלהטת (הוא, איתיאל יד)



1 רוב בעלי המלונים החדשים הביאו פעל לזה בשרש לוט, אבל אין יסוד מספיק לזה, ועדיף לאמר כי זה פעל מיוחד מלגזור, כדעת רוב החדשים, כי במקום לָאַט צ"ל לָאט, ושהוא רק מלא במקום לָט.  וכבר השתמשו המליצים הקדמונ' בפעל זה באלף הגויה.

חיפוש במילון: