1, ש"ז, מ"ר לְאִיבִין, (-בִים), — מי שאֹהב לשחק ומי שמשַחקים בו, בפרט בעניני פריצות וגבול, מי שמשתפר ומתיפה כדי שישחקו בו בעניני פריצות: על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לאיבין2 ילבט (הוש' ד יג-יד).
1 אין חכמי הלשון מודים במציאות מלה זו בעברית, ועי' הערה לקמן.
2 כך כתובות אלה שש האותיות האחרונות בתוך הנוסחה המסורה, ומפני שארבע אותיות האחרנות יבין הן גם צרוף האותיות של עתיד נסתר מן הפעל בין, ראו בהן בעלי הנקוד עתיד זה וינקדוהו יָבִין והפרידוהו מן האותיות ל א, שנדמה כמו המלה לא, ולכן הוכרחו לעשות מן האותיות הקודמות ועם המלה וְעָם, ויצא הדבור וְעָם לֹא יָבִין. אך אין דבור זה במקומו לפי האמור קודם, והתאר עם לא יָבִין הוא כל כך רפה וחלש לפי העונות שהנביא מונה בהם בכל הפסוקים האלה, והמליצה ועם לא יָבִין ילבט היא לא טבעית ומחלשת את כחה של התוכחה שלפניה. אבל, הכתוב בעצמו נותן לנו המפתח לפרושה האמתי. כי הנה בכתוב הזה בעצמו כתוב הצרוף עם, ועם פעמים, ושם קראום גם הקדמונ' לפי הכונה האמתית עִם, וְעִם, ואין ספק בדבר כי גם המלה ועם שלפני המלים לא יבין צרך לקרא לא וְעָם אלא וְעִם, וכך קרא גם ת"י: וְעִם דרא, וזה מביא מעצמו לידי השערה כי בהאותיות לא יבין מסתתר שֵׁם במ"ר כמו הקדשות שלאחרי המלה וְעִם הראשנה וכמו הזֹנות שאחרי המלה עם שלפניהן, ואנו באים לידי החלטה ודאית כי אין כאן שתי מלים, לא יבין, אלא מלה אחת לאיבין. ועי"ז מליצת הכתוב היא טבעית ויפה: כי הם עִם הזנות יפרדו וְעִם הקדשות יזבחו וְעִם לאיבין ילבט. רק שבהפעל ילבט נשמטה אולי ו הרבים, אעפ"י שאין זה הכרח גמור, יען דבר רגיל הוא במליצת הכתובים שאומרת ביחיד במקום רבים. ופרוש שתי המלים לאיבין וילבט אנו למדים מהמלים הקודמות המקבילות להן בכתוב זה, זונות וקדשות לעומת המלה לאיבין ויפרדו ויזבחו לעומת המלה ילבט, ורשאים אנו להחליט כי לאיבין הוא מ"ר מן לָאִיב, בצורה ארמית מ"ר, כמו מדין (שפט' ה י), רָצִין (מ"ב יא יג), מִלִּין וכדומ', והכונה במלה זו לנקבות או זכרים המיועדים למשחק של פריצות וכדומה. ויש גם מלה דומה לזו בערב' רק בעין במקום האלף, והיא לעוב لعوب, משרש לעב لعب, שמשמש בערב' במשמ' שׂחק, אללעוב, מפרשים המלונים הערבים אלחשנה אלדלּ ר"ל נערה מתיפה ומתגנדרת ומשתדלת כדי למצא חן בעיני הזכרים. ועי' פרוש הפעל ילבט בערך לבט.