*, ש"נ, — כמו לֹבֶן, לַבְנוּנִית: אין הקב"ה צר את האדם אלא מטפה של לבנות (מד"ר ויקר' יד). אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקו' נדתה וברצונו של הקב"ה הולכת טיפה של לבנות ונופלת לתוכו מיד הולד נוצר (שם). הבריות מפקידין אצל נשותיהן טיפה של לבנות והקב"ה מחזיר להם אותה טיפה בריה נאה שלימה (שם קהל' ברבות הטובה). — ובסהמ"א: בהרת עזה כשלג ספחת שניה לבהרת כלומר שלבנותה פחותה ממנה (השרש' לריב"ג, ספח). ואין הפרש בין שיהיה עין הדם עמוק או יהיה נוטה אל הלבנות (ר"א הקראי, ג"ע, טמא' וטהרה).