1, לְבוֹנָה, ש"נ, בכנ' לְבֹנָתָהּ, —  שרף מעץ שבהשרפו הוא מעלה עשן טוב הריח, Weihrauch; encens; incense:  קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים וּלְבֹנָה זכה שמות ל לד.  ויצק עליה (על המנחה) שמן ונתן עליה לְבֹנָה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לְבֹנָתָהּ ויקר' ב א-ב.  ואת כל הַלְּבֹנָה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליי' שם ו ח.  מבאים עלה וזבח ומנחה וּלְבֹנָה ירמ' יז כו.  שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב וּלְבֹנָה ישאו ישע' ס ו.  לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בִּלְבֹנָה שם מג כג.  מי זאת עלה מן המדבר בתימרות עשן מקטרת מר וּלְבֹנָה מכל אבקת רוכל שה"ש ג ו.  עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הַלְּבֹנָה שם ד ו.  ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה וְהַלְּבֹנָה נחמ' יג ט. —  ובתו"מ:  ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים יומ' ב ה.  הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה ירוש' יומ' ד מא ד.  היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו סנה' מג.. —  ואמר המשורר:  שלח יונה מבשרת ואם היא לא מספרת, באגרת קטנה אל כנפיה מחוברת, מאודרת במי כרכום ובלבונה מקוטרת ר"ש הנגיד, שלח יונה.  ושכבתי ובין שדי קוצות מריקות מֹר עלי רקה אדֻמה, והימין מחבקת לבנה והשפה מנשקת לחמה, והמטה מקטרת לבונה והערש בכל בשם פטומה, ונעמתי בחזיוני עד כי הקיצותי והנה אין מאומה יוסף בן חסדאי, הלצבי חן.