1,  א) ש"ז, — מה שהוא כגון השלג או הסיד וכיוצא בהם, ההפך מן שחור, das Weisse; couleur blanche; white coulor:  ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לָבָן בו (בראש' ל לה).  מחשף הַלָּבָן אשר על המקלות (שם לז). —  ב) ת"ז, לנק' לְבָנָה, מ"ר לְבָנִים, לְבָנוֹת, weiss; blanc; white:  והוא כזרע גד לָבָן (שמות יו לא).  והנה אין בה שער לָבָן  (ויקר' יג כא).  וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לָבָן אדמדם (שם מב). —  ולנק':  ואם בהרת לְבָנָה הוא בעור בשרו (ויקר' יג ד).  והנה שאת לְבָנָה בעור (שם י).  בהרת לְבָנָה אדמדמת שם כד.  ויפצל בהן פצלות לְבָנוֹת (בראש' ל לז).  והנה בעור בשרם בהרת כהות לְבָנֹת (ויקר' יג לט).  ובמרכבה השלשית סוסים לְבָנִים (זכר' ו ג).  בכל עת יהיו בגדיך לְבָנִים (קהל' ט ח). —  הָפַךְ לָבָן, נהיה הגון לָבָן:  ושערה לא הפך לָבָן (ויקר' יג ד).  כי ישוב הבשר החי ונהפך לְלָבָן (שם יו). —  ובתו"מ:  והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן (נגע' א א).  התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת (מנח' ד א).  ראה מים חלוקים או עכורים וכו' לבנים ונמשכים (מקוא' ח ב).  עד מתי תינוקת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ור"י אומר עד שירבה השחור על הלבן (תוספתא נדה ו ה).  התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה (ירוש' שקל' ו מט ד).  אמר ר' אסי (המן היה) עגול כגידא ולבן כמרגלית (בבלי יומ' עה.).  קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה (נדר' סה:).  לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק (בכור' מה:).  במלקט (שערות) לבנות מתוך שחורות (מכות כ:). —  *פרי לָבָן, כגון אגסים וכדומ':  החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו וכו' וכל (הפֵרות) הלבנים משיקרחו (מעשר' א ג). —  *כלי לָבָן, מה שעשוי מבד לבן, כגון חלוק וכדומה:  אמר רשב"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת (שבת א ט).  היתה (הסוטה) מתכסה בלבנים מכסה בשחורים (סוט' א ו).  שהלבנים קשין לכבסן יותר מן הצבועין (תוספתא שבת א כב).  בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים (יומ' ס.). —  °הלבנים של הזמן, הטובות שלו:  וידי בזמן תמיד קשורה ואקשור יד לבניו על שחוריו, ושמתי מלבוש ליל לבושי ותפרתי כסות בכסות שחריו (רשב"ג, כשרש עץ). —  שָׂדֶה לָבָן2, שדה של תבואה, בנגוד לשדה אילן:  עד מתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית עד שתכלה הליחה כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות אמר ר"ש נתת תורת כל א' וא' בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת (שבי' ב א).  צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן שלא כדרכו במועד ובשביעית וחכ"א משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו (מו"ק א ד).  במה דברים אמורים (שצריך י"ח חדש לחזקת שדה הבעל) בשדה לבן אבל בשדה אילן כנס את תבואתו מסק את זיתיו וכו' הרי אלו שלש שנים (ב"ב ג א). —  ג) *כמו שֵׁם, כנוי לפול הלבן:  הלבן3 והשעועית (ירוש' כלא' א כז). —  ד) *הלבן שבעין:  הגלגל הזה של עין אין אדם רואה מתוך הלבן שיש בו אלא מתוך השחור (מד"ר ויקר' לא). —  ה) °שֵׁם מטבע של כסף:  וגם יתנו לך בכל שבוע כל אחד ואחד עשרה לבנים לעולם (שו"ת שער אפר' קכט).  כראובן שהלך לדיין וטען שמעון שחייב לו עשרת אלפים לבנים והשליכוהו בבית האסורים (תולד' יצחק לר"י קארו, בהר סיני).  ראובן נתן לשמעון ה' אלפים לבנים בזמן שהיה שוה כל גרוש קרוב לש' לבנים (שו"ת מהרי"ט ב מב).  שהשליכו עלינו מן המלכות לקחת אלף לבנים מכל מי שפורע מס (תשו' ר"א מזרחי פט).  עוד אמר שאם לא ייבם אחד מאחיו שיתנו להם ק' לבנים שלא לעקור תורת ירושה (תשו' רלב"ח לו).  ושקלו כנגדם ז' לבנים מכסף ממטבע של הארץ הזאת אשר היא תחת ממשלת האדון אדונינו שולטן שוליימן יר"ה (שו"ת בנימין זאב נו).  אברהם הנזכר השכיר אותו בכמה מאות לבנים שישתדל לו כתב מק"ק שלנו (שו"ת מהרש"ל יד).  יתנו ללוי הנז' לבן אחד ומג' לבנים הנשארים יחלוקו בין שניהם (שו"ת מהרשד"ם, יו"ד פח).  ןוהניח פה נכסים וחובות יותר מק"ק אלפים לבנים (שם, חו"מ מ).  שידוע ומפורסם לכל העולם ששמעון עשאו פקידו ומורשה שלו על יותר ממאתים אלף לבנים (שם).  שיש בתופרים מי שאינו מרויח רק ארבעה או חמשה לבנים ליום להיותו תופר בגדים גסים ומי שמרוויח עשרים או שלשים לבנים ליום להיותו תופר בגדים דקים מועילים (מנח' מלונזנו, דרך חיים).  איש יון סוחר וכו' בא ועשה עמהם סחורה וכו' ולקח כל אשר להם של אחרים ושלהם בגדי משי חשובים וטובים ששוים כך וכך לבנים בהקפה וכו' ודעו וראו שהיון הזה הוא עשיר וכו' חובותיו שוים בכסף מלא יותר ממאה אלפים לבנים (ר"י עובד', אגר' דפי הזמן).  וככה היו עושים מדי שנה בשנה בל ישנו את תפקידם שמנה לבנים לראש כל אדם (שם).  כי אדוני הארץ מיכאל אוגלי הזה זה כמו עשר שנים לוה ממנו כמו חמשים אלף לבנים וכו' ועשה עמהם פשרה בשלשים אלף לבנים ונתנם ביד פרנסי הקהל וכו' (שו"ת תמת ישרים יד).  מודה אני יהודה לפני החתומים איך נתחייבתי למרת קאליי ששת אלפים לבנים ממדודים שקבלתי ממנה ות"ק לבנים מזהב טווי (שם קט).  ארבע מאות ושבעה עשר לבנים נפרעים לו מדי חדש בחדשו (שו"ת מהרש"ך א פ).  הגרושוס היו שוים באותו הזמן ערך תשעים לבנים (שם ב יא).  ונתפשרו ביניהם לפרוע לי לערך חמשים לבנים בכל שבוע ממזונותיה (שו"ת תורת אמת כג).  ונתנו לנו מעזבון אביהם שמנה עשר אלפים לבנים יפים וטובים (שם לו).  שיש לו על הבית הנ"ז סך שמנה עשר אלפים ושלש מאות לבנים שחייבת לו מרת שמחה הנ"ז בשביל הוצאות שהוציא על ארוסתו (שו"ת תורת חסד עו).  ראובן היה חייב לבנו שמעון עשרים אלפים לבנים (שם רכט).  ראובן ושמעון היו בעיר אחת ונתן ראובן לשמעון מאה אלף לבנים למחצית שכר (שו"ת פרח מטה אהרן קטו).  קבלנו ונטלנו מהיקר ונעלה כה"ר חסדאי וכו' סך חמשה ושלשים אלפים ומאתים לבנים יפים וטובים (שם קיח).  תגבה כל נדוניתה ואלף לבנים בעד בתוליה והסבלונות וטבעת קידושיה גם כן (שם סג).

§אָפֹר. —  בהק. —  ביצה. —  חִוֵּר. —  חלב. —  כסף. —  *לִבּוּן. —  סיד. —  צחר. —  קמח. —  *שׁחף. —  שלג. —  וההפך:  שׁחוֹר וכו', עי'  במקומו.