1, גַּאֲיוֹן2, גֶּאֱ=3, ת"ז, מ"ר גְּאֵיוֹנִים, לנק' גְּאֵיוֹנָה, גְּאֵיוֹנוֹת, — גאה, יהיר הבז לאחרים: רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לִגְאֵיוֹנִים4 (תהל' קכג ד). — ואמר הפיטן: העיר רוח אביונָי, ויתגאו על גֶּאֱיוֹנָי, ושירה חדשה בהמוני, טוב לחסות ביי' (יאמר נא ישראל, שבת זכור). — °והשתמשו הסופרים במלה זו במשמעה זו וזה אל יהיה לך למוקש לחשוב מחשבות אשר מגאות לבשתי נשתבשתי להתפאר בגוונים של בוז לגאיונים (כסא לבית דוד ב יב). גאון רעים ובוז גיאיונים משטמת כסילים ושנאת מהבילים לא הדאיבו נפשותינו לא דלחו אף לא עכרו מימינו הנאמנים (שבי"ע בלוך, הקד' מכתב לרנ"ק). מי נשא כיום כל עת ופגע חמת המציק הבוז לִגְאֵיוֹנִים חלי אהבה נאצה גזל משפט וצדק (יל"ג, המליט).
1 משקל לְבָנוֹן (ריב"ג, רקמה יא), כמו עֶלְיוֹן (ראב"ע ורד"ק) או כמו אַחֲרוֹן, תַּחְתּוֹן, אלא שנשתנו תנועותיו מפני אות הגרון (רד"ק שרשים).
2 וכמו רַעְיוֹן (גזנ', אולסה', קניג ב, 154). ותאר לאדם: אֶבְיוֹן.
3 כך בפיוטים.
4 כך הכתיב, ואעפ"י שהמסרה חושבת מלה זו בין הכתובים מלה אחת ונקראים שתים, ואמרו במס' סופרים ז ג: אלו כותבין דבר אחד וקורין שתים לגאי יונים, מ"מ כבר הסכימו רוב המפרשים גם החדשים כי העקר הוא בהכתיב, שהוא מלה אחת וכן משתמשים בו בספרותנו. ויש מהחדשים שרואים בחצי השני של מלה זו את השם יוָנים, וסברים שהכונה היתה להיוָנים הגאים.