° 1, פ"ע, עתי' יִלְהַב, יִלְהָבוּ, — לָהַב, היה לו לַהַב, ובהשאלה, היה לו ברק: שנאנים שאננים כניצוצים ילהבו, להטיהם ומעטיהם כעין  קלל יצהבו (רשב"ג, שנאנים).  גבהי שמים איומים ילהבו, לפני הכבוד לנצח נצבו, והתנוצצו ורצו והתפלצו ושבו (ר' חייא דאודי, גבהי שמים). —  והפנים: וישא יהודה את עיניו וירא בין השמים והארץ איש לבוש בלבוש זהב ורוכב על סוס ודמות הסוס כמראה להב וביד האיש רמח ואחוריו נגד צבא החשמונאים ופניו ילהבו נגד מחנה יון (יוסיפון, פרק כב). — והלֵב, יבער, יחם מצער וכדומ': וזלעפה אוחזת עד לב השמים, על כי אבדה לשון הזהב, וכל לב באשו ילהב, כי רחק הדוד הנאהב (ספ' המוס' לר"ז אלצ'הרי מה). — °לָהוּב, חֶרֶב לְהוּבָה, שיש לה להב, שהיא מרוטה:  זכור עריץ בעמונים נחבא, פרץ כרמי עין גדי כהובא, צורבו איש באחיו בחרב להובה (ר"א קליר, זכור איש).  החל לבוא מראש במחבא,דגר שנית בחרב להובה, גש בשלישי בעלי בחובה (שם, תמימים). — ובמשמ' שרוף באש: הקריב אילו ושל עדת אהובים, המוספים וחלבי חטאת להובים, דץ וקידש ופשט ורחץ (משול' בר' קלוני', עבודה, אשוחח).

— נִפע', °נִלְהַב, — נדלק, נשרף: באשם נלהבים, ובגחלתם נכוים, ובפארם הם נאלמים (ר"א קליר, החדש, הוא נקרא). — ובזמן החדש השתמשו בו בהשאלה, אדם נִלְהָב וכדומ', שמתעורר בקרבו חֹם רוחני לכל דבר טוב וכדומה.

— פִע', °לִהֵב, — דלק ושרף: מעשה תמיד של בין הערבים, שילם כסדר לבוחן קריבים, ליהב קטורה למזבח פרוים, מנורה ונרותיה העלה בערבים (משול' ב"ק, עבודה, אשוחח).

— הִפע', °הִלְהִיב, — הדליק: כמס דוב רשפי  להב מלהיב ללהב, כרה שוחה לעד לחומו להבהב (קרוב' לפורים, הבתולות בהקבץ). — ובזמן החדש השתמשו הרבה בפעל זה בהשאלה, הלהיב אותו לדבר, העיר בקרבו רגשות קנאה עזה לדבר מהדברים: ואחרי עשותו את כל אשר תכסיסי המלחמה דורשים מידו הלהיב את לבב אנשי המלחמה בדברים היורדים חדרי לבב ויעוררם הוא וראשי כמריו (מא"ג, הצרפתי' ברוסיה).

— פֻע', °לֻהַב, מְלֻהָב, מלוהב, — כמו נלהב: אלה עמודי האש והעשן המלוהבים בפאות העולם (ר"ש פרחון, ערך ברק).

— הִתפ', °הִתְלַהֵב, — התלהבה האש, נדלקה, התחילה לבער: כי כל גוף מהיר התנועה מתלהב ומלהיב יקרא בשני השמות האלה (ר"ש א"ת, אותות השמים).  אילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים באויר כולו בלילה מתלהב אש (עמנ' מרומא, פרוש התורה, Merx, Arch. 374).  — ובהשאלה, נִתְלַהֵב הפצע וכדומ', נהיה חם, נפלה בו דלקת: הנה זה אות כי המורסא חמה מתלהבת (  מ' אלדבי, ש"א ד). — ובזמן החדש השתמשו הרבה במשמ' התעוררות רוחנית עזה: וההתלהבות אשר התלהבו האנשים האלה בנגנם את זמירות השבת נתנה עדיה כי ממעמקי לבבם היא יוצאת (מא"ג, דביר, מכת' מא"י ב).