, פ"ע, לָלוּן, לָן, לַנּוּ, — לָן במקום, שהה במקום הלילה übernachten; passer la nuit; stay over night: ותאמר אליו (רבקה לאליעזר) גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום לָלוּן (בראש' כד כה).  והוא לָן בלילה ההוא במחנה (שם לב כב).  ולא אבה האיש לָלוּן ויקם וילך וכו' ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד המקמות וְלַנּוּ בגבעה או ברמה וכו' ויסרו שם לבוא לָלוּן בגבעה ויבא וישב ברחב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה לָלוּן (שפט' יט י=יה).  ויצם דוד צום ובא וְלָן ושכב ארצה (ש"ב יב יו).  למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה לָלוּן (ירמ' יד ח). — ודברים לא בע"ח: זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ וכו' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וְלָנֶה1 בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו (זכר' ה ג=ד).  —  ובתו"מ: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכבר בפונדיון מד' סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה (פאה ח ז).  המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי (גיט' ח ט).  כיון שעברו ישראל את הירדן וכו' הביאו את האבנים ובנו את המזבח וכו' ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן (סוט' ז ה).  בכל מקום אדם לן ואין אדם שובת בכל מקום (ירוש' מעשר' ב מט ד).  כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע (ברכ' יד.).  הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו (שם יח:).  מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת (מו"ק ט.).  ויבא משה בתוך הענן וכו' שלן שם לינות הרבה (מד"ר במד' יב).  הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה הוא נתאוה ללון בצלינו (שם). — וצווי °לוּן: אמרתי לון על אבוסי, ובקש לנוח על ערסי (עמנ', מחבר' כ). — וגם דברים לא בע"ח: אשה לא תלוש אלא במים שלנו (פסח' מב.).  והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה וכו' שלנו בכלי מתכות (נדה יז.). — והלילה לן: והאוכל שום קלוף וביצה קלופה ובצל קלוף שלנה עליהן הלילה דמו בראשו מפני הסכנה (דא"ר יא). — והכבוד: מה זה (יונה) לא לן בכבודו אף זה (אדם הראשון) לא לן כבודו עמו (מד"ר בראש' כא).  ועי' עוד לִין.

— הִפע', הֵלִין, יָלִין, יָלִינוּ, — הֵלִין את פלוני, עשה שיָלוּן: ואביך איש מלחמה ולא יָלִין את העם (ש"ב יו ח).  ערום יָלִינוּ מבלי לבוש (איוב כד ז). — ובתו"מ: כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו (סנה' ו ה).  עיר שמתו בה שני מתים מוציאין את הראשון ואין מלינין את הראשון ומוציאין את השני מפני שאמרו כל המלין את מתו ה"ז מנוולו (שמחות יא).  וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלם (אדר"נ ד).  ובסהמ"א: היש בית אביך מקום שתלינו אותנו ונסתופף בצלכם כמנהג האורח (ר' בחיי, חיי שרה).  לא תצטרך שנהיה אנחנו מלינים אותך אבל אתה בעצמך תבחר מקום לינה (שם). — ודברים לא בע"ח: אין לה חביב לאשה הזאת יותר מצרור הבשם איכן היא מלינה אותו בין שדיה (מד"ר שה"ש, אשכל הכפר. — °ופ"ע, ולא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא כמי שימצא מציאה (מו"נ ב לב).

— הִתפ', הִתְלוֹנֵן, — בקש ללון, נמלט ללון: ישב בסתר עליון בצל שדי יִתְלוֹנָן (תהל' צא א).  סלע ישכן וְיִתְלֹנָן (איוב לט כח). — ובמדרש: נתלונן בצל שעשה לך בצלאל זה המשכן (מד"ר במד' יב).  אבל ישראל יש להם מנוס שיתלוננו מדינה של גיהנם (ילקוט איוב תתקו).

— פועֵ', °לוֹנֵן, יְלוֹנֵן: חלקי וצורי עדי מה ילונן אויבי וצרי בביתך (ר"י בן גיאת, אהבה, יושב במעמק').