לוּף

*1, ש"ז, —  מין עשב, לו עלים רחבים מתפשטים על הארץ, Schlangenkraut; serpentaire; =aria:  היתה שדהו זרועה קנבוס2 או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם (כלא' ב ה).  הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר לא יפחות מסאתים עד גובה שלשה טפחים וכו' לוף שעברה עליו שביעית ר"א אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו (שבי' ה ב=ג).  וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים(פאה ו י).  איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים (תרומ' ט ו).  מפנין תרומה טהורה ודמאי וכו' ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין (שבת יח א ).  אלו הן מיני חרסיות הלוף והשום והבצלים (תוספתא תרומ' ט ג).  הלוף שעלה תמרות בשביעית (שם שבי' ב ב).  מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית (ירוש' שבי' ה לו.). —  *לוּף הַשּׁוֹטֶה, מדברי:  עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה וכו' עיקר הלוף השוטה ועיקר הדנדנה (שבי' ז א=ב).  לולבי זרעים ושל עדל ועלי הלוף3 השוטה (עוקצ' ג ד). —  וכנו קצתם את הלוף האמתי °לוּף פִּקֵּחַ:  זה עלה הלוף השוטה (אבל) עלה הלוף הפיקח לא (ר"י בן מלכי צדק, שבי' ז א).



1 בערב' לופ لوف, תארו אותו הערבים כך:  נבאת יח'רג' לה ורקאת ח'צ'ר רוא' ג'עדה תנבשט עלי אלארצ' ותח'רג' לה קצבה מן ושטה ופי ראשה ת'מרה ולה בצל שבה בבצל אלענצל ואלאנאש יתדאוון בה, ע"כ, ובעבר':  צמח יצאו לו עלים ירקים יפים מקוצים יתפשטו על האדמה ויצא לה קנה מאמצעו ובראשו תמרה ולו בצל כמו בצל המדברי והאנשים ישתמשו בו לרפואה. —  והביא אסף השם הארמי לופא:  עשב הנקרא דרקנטיאון ובלשון ארם לופא עליו רחבים וניצתו דומה לנחש (אסף, כ"י מינכן 48). —

2 בגמ' ירוש' כ"י קרבס, ותרגמו קרביא.  וכבר הביא הרמב"ם שהוא כרויה  בערב'  کرﯿﻪ. —

3 ופרש רה"ג:  הלוף השוטה פירוש זה לוף דומה לקולקוס והוא במינו עליו רחבים ואם הוא שוטה עליו רחבים יותר ויותר.  ע"כ.  וכל הערוך:  ולוף שוטה דומה ללוף אחר וממינו הוא אבל עליו רחבים יותר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים