*, ש"ז, – מי שקונה סחורה, Käufer; acheteur; buyer: מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו (ב"ב ה ו). המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו אם עד  שלא נתמלאה המידה למוכר משנתמלאה המידה ללוקח (שם ח). אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה (ב"מ ד ד). היה לו חייב מעות וכתב לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר והלוקח אוכל פירות אסור (תוספתא שם ד ב). הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח לו מאותו המין ( שם כא). מכר לו חלוק שוה חמש בשש יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי סלע רצה אומר לו הילך מעותיך וכו' וכשם שהמוכר יכול לחזור בו כך הלוקח יכול לחזור בו (שם ג יו). מכר לו רבעים לעניין סאה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש (ירוש' דמאי ב כג.). בשעה שהמוכר מתאונה מתאונה עד חומש בשעה שהלוקח מתאונה מתאונה עד שתות (שם ב"מ ד ט ד). מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח (ברכ' ה.). מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה וכו' וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו ששוה מאתים (ב"מ נא:). אכלה האב שנה וכו' והבן שנה והלוקח שנה הרי זו חזקה (ב"ב מב.).