פ"י, לוּשִׁי, וַתָּלָּשׁ, לָשׁוֹת, — לָשׁ בָּצֵק, עצר וכבש את הבצק בידיו כדי שידבקו חלקיו המפרדים יחד ויהיה רך ונוח להאפות, Kneten; pétrir; knead : מהרי שלש סאים קמח סלת לוּשִׁי ועשי עגות (בראש' יח ו).  ותקח קמח וַתָּלָשׁ ותפהו מצות (ש"א כח כד).  ותקח את הבצק וַתָּלָוש1 ותלבב לעיניו (ש"ב יג ט).  כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מִלּוּשׁ בצק עד חמצתו (הוש' ז ד).  הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לָשׁוֹת בצק לעשות כונים למלכת השמים (ירמ' ז יח).  ובתו"מ: הבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה (שבת ז ב).  שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד וכו' שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה (פסח' ג ד).  נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו (ע"ז ד ט).  עריבה שהיא טבולת יום לשין בה עסה (טבו"י ד ג).  עיסה שלשה במים מגולין אפי' היא של תרומה תישרף ( תוספתא תרומ' ז יג).  אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותה בצונין אין לשין את המצה בשאר המשקין ואם לש אופה מיד (שם פסח' ב ה).  עיסה שלשה ביום טוב וכו' מותר להפריש ממנה חלה לשה מערב יום טוב ושכח ולא הפריש ממנה חלה (שם יו"ט א יד).  כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שאין חולטין (שם מנח' ז יג).  היה לה מקום היכן ללוש והיא עושה אותן כשני מקומות (ירוש' חלה ד נט ד).  הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש (שם שבת ז י:).  אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין א"ר עקיבא אני הייתי עם ר"א ועם ר' יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין (שם פסח' ב כט ג).  הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין (שם).  הלש עיסה ביום טוב מפריש חלתה ביו"ט (שם ג ל.).  סולת צפה על גבי נפה לושה בדבש וחמאה (שם סוט' ט כד:).  אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה (בבלי פסח' ל.).  אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש ר"ג אומר תשרף מיד וחכ"א יאכל ואמר ר"ע שבתי היתה אצל ר"א ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר (שם לו.).  א"ר יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו (שם מב.).  הלומד תורה בילדותו דומה לאשה שהיא לשה בחמין והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה לאשה שהיא לשה בצונן (אדר"נ כג).  כיון שגלו היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה והיה חופר בארץ ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מדבקות בעיסתן (מד"ר איכ', בכה תבכה).  מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד ובא עני ועמד על פתחו וכו' נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו ואח"כ לשה עיסה אחרת ובישלה אלפס אחר ובאה והניחה לפניהם  (דא"ר ו). — ומשל: הולך את חכמים יחכם ואת עשירים עשרו יצמח, עליו משלו המושלים טוב ללוש אצל קמח (מראה המוסר כג). — ובהשאלה, °הלשון את האכל בפה: והשן תכתשהו והלשון ילושהו, והרוק ילחלחהו והושט יבלעהו, ועד הבטן יגיעהו (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).

— נִפע', * נִלּוֹשׁ, יִלּוֹשׁ, נִלּוֹשׁוֹת, — שלָשׁוּ אותו: לחם הפנים נילוש אחד אחד ונאפה שנים שנים (מנח' יא א).  בבצק שנילוש במי פירות (כלים י ב).  עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה (חלה ב ב).  אותן החולין יאכלו נקודים או קליות או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות (תרומ' ה א).  כל המנחות נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו (מנח' ה ב).  שתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת (שם יא א).  אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת (פסח' לה.).  שהכל נלושין בפיו כמין בצק ( אדר"נ, שכטר 122). — ובהשאלה: שבשרו של אדם נלוש בשיניו ( ילקוט משלי תתקנט).

— הָפע', °הוּלַשׁ, יוּלַשׁ, — כמו נִפע': ישפך עליהם מן הדבש חם ונרתח מאד כמעט מעט עד אשר יולש המשקה מלושה בינונית לא רכה מאד ולא קשה לרוב (שבתי דונולו, ספ' המרקח').  וכלם מיני עיסה מולשים בדבש (קאנון ג יד ב ז). — ועי' בָּצֵק.