הַלָּז1, עי' הַלָּז, והוסיפה מהתו"מ: הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור (מכות ב ב). נכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותה השדה (טהר' ו ה). מעשה בר"ג והזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית והיה יוחנן הסופר הלז יושב לפניהן (ירוש' מע"ש ה נו ג). — ואמר הפיטן: קריאתם יוכיח לז ללז לדון, כל מחלל יום קדש בזדון, כאילו מעיד עדות שקר באדון (שמעון בר"א, ב' שבוע', שבוית מרום). ארי עלז ביום הלז וחץ קלקל למול עירי (סליח' י' טבת, שעה עליון). גליפת אבנים על כתיפיו בנועם ריח המגדים יפסקו טעם דיקדוק גבלות זהב קדושים לז לז דיבק באהב (אמת מה נהדר, J. Elbogen, 187). — ואמר המליץ: אם יקרצו עינים יחרקו שינים, ולז ללז ילחשו על אזנים, אז יחלק העם לשנים (ר' קלוני', אבן בחן סד).