— קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נִפע', נִלְחַם, נִלְחָם, נִלְחַמְתְּ, נִלְחַמְתָּ, נִלְחֲמוּ, נִלְחַמְנוּ, נִלְחַמְתֶּם, נִלְחֹם, הִלָּחֵם, הִלָּחֲמוֹ, הִלָּחֶם, הִלָּחֲמוּ, יִלָּחֵם, יִלָּחֶם, תִּלָּחֵם, נִלָּחֵם, נִלָּחֲמָה, תִּלָּחֲמוּ, תִּלָּחֲמוּן, יִלָּחֲמוּ, יִלָּחֲמוּנִי, — נִלְחַם את פלוני, בפלוני, על פלוני, עִם פלוני, עשה מלחמה אתו, Kämpfen, Krieg führen; lutter, guerroyer; to fight, to war: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו וְנִלְחַם בנו (שמות א י).  ויבא עמלק וַיִּלָּחֶם עם ישראל ברפידם ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הִלָּחֵם בעמלק וכו' ויעש יהושע כאשר אמר לו משה לְהִלָּחֵם בעמלק שם יז ח-י.  והוא נִלְחַם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו במד' כא כו.  הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל לְהִלָּחֶם בו וגרשתיו (שם כב יא).  וַיִּלָּחֶם (הכנעני) בישראל וישב ממנו שבי (שם כא א).  אנחנו נעלה וְנִלְחַמְנוּ ככל אשר צונו יי' אלהינו וכו' אמר להם לא תעלו ולא תִלָּחֲמוּ כי אינני בקרבכם דבר' א מא-מב.  כי תקרב אל עיר לְהִלָּחֵם עליה וקראת אליה לשלום (שם כ י).  ויתקבצו יחדו לְהִלָּחֵם עם יהושע ועם ישראל (יהוש' ט ב).  וַיִּלָּחֶם (יהושע) עם לבנה (שם י כט).  ויחן עליה וַיִּלָּחֶם בה (שם לא).  ויחנו על גבעון וַיִּלָּחֲמוּ עליה (שם י ה).  ככה יעשה יי' לכל איביכם אשר אתם נִלְחָמִים אותם (שם כה).  ויעלו בני דן וַיִּלָּחֲמוּ עם לשם וילכדו אותה (שם יט מז).  ואביאה אתכם אל ארץ האמרי היושב בעבר הירדן וַיִּלָּחֲמוּ אתכם (שם כד ח).  ותבאו אל יריחו וַיִּלָּחֲמוּ בכם בעלי יריחו (שם יא).  מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה לְהִלָּחֶם בו (שפט' א א).  עלה אתי בגרלי וְנִלָּחֲמָה בכנעני (שם ג).  באו מלכים נִלְחָמוּ אז נִלְחֲמוּ מלכי כנען בתענך על מי מגדו בצע כסף לא לקחו מן שמים נִלְחָמוּ הכוכבים ממסלותם נִלְחֲמוּ עם סיסרא (שם ה יט-כ).  צא נא עתה וְהִלָּחֶם בו ויצא געל לפני בעלי שכם וַיִּלָּחֶם באבימלך (שם ט לח-לט).  וישלח יפתח אל מלך בני עמון לאמר מה לי ולך כי באת אלי לְהִלָּחֵם בארצי (שם יא יב).  ויאסף סיחון את כל בני עמו ויחנו ביהצה וַיִּלָּחֶם עם ישראל (שם כ).  ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב הרב רב עם ישראל אם נִלְחֹם נִלְחַם בם (שם כה).  ויקבץ יפתח את כל אנשי גלעד וַיִּלָּחֶם את אפרים (שם יב ד).  התחזקו והיו לאנשים פלשתים וכו' והייתם לאנשים וְנִלְחַמְתֶּם וַיִּלָּחֲמוּ פלשתים וינגף ישראל (ש"א ד ט-י).  היה לי לבן חיל וְהִלָּחֵם מלחמות יי' (שם יח יז).  וימכר אתם ביד סיסרא שר צבא חצור וביד פלשתים וביד מלך מואב וַיִּלָּחֲמוּ בם (שם יב ט).  ויערכו ארם לקראת דוד וַיִּלָּחֲמוּ עמו (ש"ב י יז).  ויצאו אנשי העיר וַיִּלָּחֲמוּ את יואב שם יא יז.  וירד דוד ועבדיו עמו וַיִּלָּחֲמוּ את פלשתים (שם כא יה).  ואולם נִלָּחֵם אתם במישור אם לא נחזק מהם וכו' וְנִלָּחֲמָה אותם במישור (מ"א כ כג-כה).  לא תעלו ולא תִלָּחֲמוּן עם אחיכם בני ישראל (שם יב כד).   לא תִלָּחֲמוּ את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו (שם כב לא).  וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן המכים אשר יכהו ארמים ברמה בְּהִלָּחֲמוֹ את חזהאל מלך ארם (מ"ב ח כט).  בשלח אתו סרגון מלך אשור וַיִּלָּחֶם באשדוד וילכדה (ישע' כ א).  הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נִלְחָמִים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים  עליכם מחוץ לחומה (ירמ' כא ד).  והעיר נתנה ביד הכשדים הַנִּלְחָמִים עליה (שם לב כד).  וְנִלְחַם בגוים ההם כיום הִלָּחֲמוֹ ביום קרב (זכר' יד ג).  וגם יהודה תִּלָּחֵם בירושלם (שם יד).  ויערך דויד לקראת ארם מלחמה וַיִּלָּחֲמוּ עמו (דהי"א יט יז). — ונִלְחֲמָהוּ, נלחם בו: ודברי שנאה סבבוני וַיִּלָּחֲמוּנִי1 חנם (תהל' קט ג). — ונִלְחַם לפלוני, נלחם עִם אויבו של פלוני לעזר לפלוני ולהגן עליו: התיצבו וראו את ישועת יי' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם יי' יִלָּחֵם לכם ואתם תחרשון (שמות יד יג-יד).  ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יי' נִלְחָם להם במצרים (שם כה).   יי' אלהיכם ההלך לפניכם הוא יִלָּחֵם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם (דבר' א ל).  ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת כי יי' אלהי ישראל נִלְחָם לישראל (יהוש' י מב).  במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו יִלָּחֶם לנו (נחמ' ד יד). — וגם נִלְחַם עַל פלוני במשמ' זו, כדי להגן עליו: וראיתם הטוב והישר מבני אדניכם ושמתם על כסא אביו וְהִלָּחֲמוּ על בית אדניכם (מ"ב י ג).  אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו וְהִלָּחֲמוּ על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם (נחמ' ד ח). — ובהשאלה, °נִלְחַם בדבר חכמה, עמל והתאמץ להבינהו, ואמר המשורר: אני עמית לכל מוצא דבש מקרא ורדהו, ורֵע כל אשר נלחם בתלמוד גם לכדהו (ר"ש הנגיד, אהוב נפשי).

— קל, לָחַם, לְחַם, לֹחֵם, לֹחֲמִים, לֹחֲמָי, — לָחַם את פלוני, עם פלוני, לִפלוני, — כמו נִפע': ריבה יי' את יריבי לְחַם את לֹחֲמָי החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי (תהל' לה א-ב).  שאפו שוררי כל היום כי רבים לֹחֲמִים לי מרום (שם נו ג). — לֹחֵם, איש הנלחם בזולתו: חנני אלהים כי שאפני אנוש כל היום לֹחֵם ילחצני (שם נו ב).

— הָפע', * הֻלְחַם, הולחמה, — כמו נִלְחַם: נוראות עשית בשונאיהם חרון אף שלחת בהם ידך אתם הולחמה תהומות כסית עליהם ( מד"ר במד' כג).

— הִתפ', * הִתְלַחֵם, — כמו הקודם: אמר להן ר' יהושע אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם (ירוש' חגי' פא ד).— ואמר הפיטן: נועדים ביום קרב ונלחמים, מול אבן נגף מתלחמים, לבוב תרועתם שעה ממרומים (מוס' א ר"ה, תפן במכון).  אתנו במדבר נלחמו, ואתך בישוב נתלחמו, אתנו חוץ למחנה המו, ואתך בקרב המחנה נהמו (בנימין בר זרח, שבת זכור, אלהים אל דמי).  רודף אחרי בלב יחם, תמיד בי מתרגז ומתלחם, אכלו עמי אכלו לחם (אפרים בר"י, שבת ד' אח"פ, אלהי בך אחבק).