א. לָחַם

 , פ"י, לָחֲמוּ, אֶלְחַם, תִּלְחַם, לַחֲמוּ, לִלְחוֹם, לָחוּם, לְחֻמֵי, — לָחַם פלוני, אכל לֶחֶם, essen; manger; eat : כי תשב לִלְחוֹם את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה (משלי כג א=ב).  אל תִּלְחַם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך (שם ו=ז). — ולָחַם בהמטעמים: אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את אישים פעלי און ובל אֶלְחַם במנעמיהם (תהל' קמא ד).  — ובמליצה: כי לָחֲמוּ (הרשעים) לחם רשע ויין חמסים ישתו (משלי ד יז).  לכו לַחֲמוּ בלחמי ושתו ביין מסכתי (שם ט  ה).  — ואמר המשורר: אינק מרורה משדי אפעה ולחֹר בני פתן אהי מובל לשכון ולא אעבור ברגלי על כילי ולא אלחם בפת נבל (ר"ש הנגיד, בן משלי א).  באתי ביום צום בית אנוש צר עין, ואשאלה ללחום ולחם אין (ראב"ע, באתי ביום צום). — לָחוּם, אָכוּל כמו לֶחֶם, ובהשאלה שרוף: אספה עלימו רעות חצי אכלה בם מזי רעה וּלְחֻמֵי1 רשף וקטב מרירי ושן בהמת אשלח בם (דבר' לב כג=כד).



1 כבר ת"א ואכילי.  אך רסע"ג פרש במשמ' חֹם, וטען עליו דונש: ואמר בפתרון ולחומי רשף חמות האש וכו' ואני אומר כי הם היו מאכל לעוף לחומי כמו לחמו בלחמי וכו' ואם אמרנו כי ולחומי כמו ולחומם כגללים שהוא בשרם היה גם הוא נכון כלומר שיהיה בשרם לעוף. ע"כ.  וכמו דונש פרשו רוב הקדמונ' והחדשים, רק קצת החדשים בארו ולחמי במשמ' רחוקות.  ואחרים מהחדשים אומרים כי לחמי הוא שֵׁם במ"ר והוא נרדף עם חִצים, וכונת הכתוב שישלח בהם מזי רעב ולחֻמים של רשף.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים