°, פ"י, — עשה לַח, befeuchten; rendre humide; to moist : אם מחזירן לו (את הפֵרות) בימות הגשמים אין מוציא לו חסרונות מפני שאויר הגשמים מלחלחן ומתנפחות ונמצאו מותירות (ר"ח ב"מ מ.).  לחיות הגוף ולחממו ולקררו וליבשו וללחלחו (שבתי דונולו, חכמוני א).  אלחלח וארטיב כמו מים (רש"י תהל' ו ז).  מפני שהדמעה שבעין מלחלחתו ואינו מניחתו להיות יבש (תוספ' נדה סז.).  וילחלח ארצו שהוא שוכן בה שהיה מקום יובש (ראב"ע שמות ג ב).  והשן תכתשהו (את המזון) והלשון ילושהו, והרוק ילחלחהו והושט יבלעהו, ועד הבטן יגיעהו (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).  נותנין הדומן בגנות כדי ללחלח הארץ (פי' המשנ' לרמב"ם, שבי' ב ב).  איך אפשר שיחמם השמש האויר והירח ילחלח אותו (העקרים ד ד).  כי האדם בעולם הזה צריך הוא להשיב אל גופו ולהדביק בו דבר שיהיה מלחלח אותו ומרטיבו ושיחזיר בו הלחות שאבד ממנו (ר' בחיי, בראש').  כי הלשון אספוגית ומקבל דבר לח והריר מלחלח אותו (שער השמים ט).  הנה ספרתי מארבע רוחות איך על ידם ימטיר בהדרגה שיבא רוח מיוחד ללחלח העולם ואחריו להעלות אדים (ר"מ אלשיך, איוב לז יא).  שהשינה ומנוחה מלחלחין כמו שהיקיצה והתנועה מיבשין (מ' אלדבי, ש"א ה).  לפי שהמרחץ יתיך הליחות ויעדן הגוף וירטיבו וילחלח האיברים כי הוא מנקה הזיעה (שם).  וגם היא מלחלחת איברי הגוף והפרקים והחליות שלא יבשו מרוב תנועתם (שם ד).  חופר תחת הגפנים כדי לרככן וללחלחן (ר"ש בן היתום, פי' מו"ק ד).  ואם כבר הקל מעליו חולי העינים ולא יכול לפתוח עיניו יכול ללחלחן ברוק תפל (חמה"י א, דיני שבת טו).

— נִתפ', * נִתְלַחְלַח, — נעשה לַח: אין טומנין בסלעים של כסף לאסוף דבר לחין אפי' יבישין שנתלחלחו (ירוש' שבת ד ו ד).  איש אדמה שעשה פנים לאדמה ושבשבילו נתלחלחה האדמה (מד"ר בראש' לו). — ובסהמ"א: ובו (בחדש שבט) מתלחלחין עצי אילנות ומתחילין לשתות ולחיות (תשו' הגא', הרכבי רמג).  כשהמלח מתלחלח הליחלוח נכנס מעט מעט בחיטה ומתחמץ (מעש' הגאו' כד).  שאם תטפח ידך עליו מתלחלחת היד (ר"ח שבת יז.).  וחומדים הבריות לשתות מהם ולהתלחלח ולרחוץ בהם (שבתי דונולו, חכמוני ב ד).  בעת עלות גדיש כתם קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן (מנחם, לא תזרע).  כאזרח רענן מתלחלח ומצמיח (שם, אזרח).  שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה (רש"י סוכ' נג:).  תקופת טבת שהיא קרה ולחה בו יתלחלחו הזרעים (ראב"ד, פי' יצירה ג ד).  אמנם התלחלח הדבר אחר הקפיאו יחדש אחת משתי סבות אם שישתנה וישוב מים או שיזוב וישוב נגר וכשיפגשהו הקור ישוב עוד אל קפאו (ר"ש א"ת, אותות השמים).  מהמים הנשפכים מההרים יתלחלחו העניים (רלב"ג איוב כד). — והעין, תוריד דמעה: ואמר (כליניס) לא יתלחלח העין עד אשר תבער הלב (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' ב יז).

— פֻע', °לֻחְלַח, מְלֻחְלָח, מלוחלח, — שלחלחוהו, שהרטיבוהו: אין אנו גובלין מן העפר המלוחלח אשר על שפת הנהר שהוא כעין טיט (ר"ח ביצ' לב:).  ואם יהיה הדבש מלוחלח ונא ישחתו מהרה המרקחות ולא יאריכו ימים להשמר (שבתי דונולו, ספ' המרקחות).  שדה שהיא בעומק ומלוחלחת אין צריך להשקותה (ערוך, ערך בית הבעל).  לבני בבל השוכנים במצולה וארצינו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך (רשב"ם ב"ב קמז.).  עד שיהא בא הרווי והיתה כגן רוה מלוחלחת וכו' (ראב"ע שמות ג ב).