לָטִיף

§1, ש"ז, — מי שמלטף, נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בעתונים ובספרים.


1 כך בערב' לטיף لطيف, משרש לטפ لطف   במקור נדפס لطيف, ועי' הערה לערך לָטַף.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים