לָטִיף
§1, ש"ז, — מי שמלטף, נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בעתונים ובספרים.
1 כך בערב' לטיף لطيف, משרש לטפ لطف במקור נדפס لطيف, ועי' הערה לערך לָטַף.
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.