* 1, לַיְצָן, לייצן, ש"ז, מ"ר לַיְצָנִים, — מי שטבעו להתלוצץ: אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימת יבנה ביהמ"ק (ירוש' ברכ' ב ד:). ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו וכו' (מד"ר שמות נא). היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם (שם נב). אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו אמרה לו שומעת הייתי לר' מאיר דורש והיה אותו האיש ליצן אמר לה בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של ר' מאיר (שם דבר' ה). אמר לה הנחש מן העץ הזה אכל בוראנו וברא את העולם וכו' מכאן שהיה ליצן (מדר' תהל' א). — ובסהמ"א: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה (רש"י בראש' כה יט). לקח טלית של צדיק אחד ונתן לליצן להתעטף והלבין פני הצדיק וקללו אותו צדיק (ספ' חסידים תתתקמד). לעון הלייצן מי שהוא לץ כמה פוגם וצריך תשובה גדולה (דרך ישרה, שע' התשובה). היה ליצן גדול מופלג וכו' פער פיו לבלי חק והבליע בהם תמיד דברי התול ושחוק (ר"י עמדין, גת דרוכה). לגרום שחוק לאנשים כדרך הליצנים היושבים בסוד משחקים (שם). — ואמר המליץ: כי המלבין פני חבירו, לפי מה שכתב בעל התוספת בספרו, היא התלבנות פנים, ומעשה הצחוק שיעשוהו הליצנים, שיעשו כלי להשתעשע בו, וכו' ויכין הצד המלא סלת לצדו, והוא לא ידע כי בא אידו, ורוחו בקרבו נבקה, והליצן יצוהו לפחת בו בחזקה, והריק יפה על מקום הקמח, והליצן קורא הנני מביא את עבדי צמח (עמנ', מחב' כב).
1 בגמ' בארמ': פגע ביה (בר' יסא) חד ליצן ויהב ליה פורקדל חד (ירוש' ברכ' ב ה ג). שמעון בן שטח היו ידיו חמומות אתא סיעת ליצנין אמרו הבו עצה ניסהוד על בריה וניקטליניה (שם סנה' ו כג.). אל תדור בשכנציב משום דליצני הוו (פסח' קיב:).