* 1, ש"נ, — סגולת מי שהוא ליצן: קשה היא הליצנות שתחילתה ייסורין וסופה כלייה (ירוש' ברכ' ב ה ג). בטובה שעשה להם האלהים התחילו אומרים ליצנות עליו (מד"ר במד' ז). מה השמן הזה כוס מלא אינו מזרזף בשאר כל המשקים כך דברי תורה אין מזרזפין בדברי ליצנות (שם שה"ש, לריח שמניך). שני בני אדם נתנבאו על הליצנות ואלו הן שלמה וישעיה שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם וישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו (פסיק' דר"כ יג). אשריי אם לא ישבתי במושבו של נחש של ליצנות (מדר' תהל' א). אל תדור במושב לצים מפני שהם עסוקים בליצנות (פרקי רבנו הקדוש ה). שכל אדם שיש בו ליצנות אין דנין בגיהנם תחילה אלא הוא (מדר' א"ב דר"ע נ). — ובסהמ"א: וזה שאינו באחד מאלו (לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א) במה יתעסק אם לא בליצנות (רש"י קדוש' מא.). מפני שהליצנות מושך להם כשירגילו בו (פי' משלי לזרח' הלוי א). אחר שספר בשכר כת הצדיקים בא לזכור כת הליצים והיא הליצנות (שם ג). הליצנות הוא אבי הקלון הנלוז, אחוז בחבלי בוז, כי הליצנות מעברת המורא, וארח לחברה (משא גי חזיון מרב בנימין). הליצנות נחלק לחמשה חלקים האחד איש הנותן דופי בבני אדם וכו' (ארח' צדיקי', שער השתיקה). כך היה זריז ושגור בפיו דברי ליצנות והתול לגרום שחוק לאנשים (ר"י עמדין, גת דרוכה). — ואמר המשורר: בזמירי ליצנות תקנה לך בוז וגנות לכן אמרתי לך את מכרם לא תכרה (רע"פ, מתק שפתים 60).
1 בארמית ליצנותא: משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא (פסח' קיב:). אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"א דשריא (מגי' כה:). דהוה מפליא ליצנותא (ע"ז מד.).