לִמְלֵם

* 1, פ"ע, מְלַמְלְמִים, — לִמְלֵם אחר פלוני, דבּר אדותו בחשאי דברי לעז ותרעומות: בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשהו מקופל עד אחד בניסן וכו' והיו ישראל מלמלמים2 על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי ארע בו (ילקוט שמעוני, מ"א ו). שעמד שלמה ובנה את בהמ"ק וכו' והיו הכל מלמלמים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו (שם).



1 רק בעבר' במשמ' זו. בערב' משמש פעל זה במשמ' אחרת רחוקה מזו. לפי דעת החכמים זה סרוס מן מלמל, במקום מלל.

2 כך הגרסה בכל הספרים, ובפסיק' רבתי פרשה ו: מלמלאין.

חיפוש במילון: