בכנ' לְמַעֲנִי, לְמַעַנְךָ, לְמַעַנְכֶם, —  מלת הטעם, כמו בעבור, להורות הדבר והענין שמפני נטייה אליו או משא פנים לו נעשה המעשה ההוא, um-willen; pour; for the sake of: — ותבוא עם שֵׁם אחריה, לְמַעַן פלוני, לְמַעַן דבר  פלוני:  אולי יש חמשים צדקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום לְמַעַן  חמשים הצדיקם אשר בקרבה (בראש' יח כד).  אך בימיך לא אעשנה לְמַעַן דוד אביך (מ"א יא יב).  רק את כל הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך לְמַעַן דוד עבדי וּלְמַעַן ירושלם אשר בחרתי (שם יג).  כי לְמַעַן דוד נתן יי' אלהיו לו ניר בירושלם (שם יה ד).  ויחן יי' אתם וירחמם ויפן אליהם לְמַעַן בריתו את אברהם יצחק ויעקב (מ"ב יג כג).  אם עונינו ענו בנו יי' עשה לְמַעַן שמך (ירמ' יד ז).  אל תנאץ לְמַעַן שמך אל תנבל כסא כבודך (שם כא).  ואעש לְמַעַן שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם (יחזק' כ ט).  יי' חפץ לְמַעַן צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישע' מב כא).  לְמַעַן עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך (שם מה ד).  לְמַעַן שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי אכריתך (שם מח ט).  מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו לְמַעַן יי' אשר נאמן (שם מט ז).  הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו לְמַעַן יי' אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך (שם נה ה).  לְמַעַן ציון לא אחשה וּלְמַעַן ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער (שם סב א).  למה תתענו יי' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב לְמַעַן עבדיך שבטי נחלתך (שם סג יז).  כן אעשה לְמַעַן עבדי לבלתי השחית הכל (שם סה ח).  יי' נחני בצדקתך לְמַעַן שוררי (תהל' ה ט).  שובה יי' חלצה נפשי הושיעני לְמַעַן חסדך (שם ו ה).  מפי עוללים ויונקים יסדת עז לְמַעַן צורריך להשבית אויב ומתנקם (שם ח ג).  נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק לְמַעַן שמו (שם כג ג).  חטאות נעורי ופשעי אל תזכר כחסדך זכר לי אתה לְמַעַן טובך יי' (שם כה ז).  לְמַעַן שמך יי' וסלחת לעוני כי רב הוא (שם יא).  כי סלעי ומצודתי אתה וּלְמַעַן שמך תנחני ותנהלני (שם לא ד).  קומה עזרתה לנו ופדנו לְמַעַן חסדך שם מד כז.  ישמח הר ציון ותגלנה בנות יהודה לְמַעַן משפטיך (שם מח יב).  קרבה אל נפשי גאלה לְמַעַן איבי פדני (שם סט יט).  עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו לְמַעַן שמך (שם עט ט).  ויושיעם לְמַעַן שמו להודיע את גבורתו (שם קו ח).  לְמַעַן בית יי' אלהינו אבקשה טוב לך (שם קכב ט).  והאר פניך על מקדשך השמם לְמַעַן אדני (דני' ט יז).  וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה לְמַעַן שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה (דהי"ב ו לב).  ולא אבה יי' להשחית את בית דויד לְמַעַן הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים (שם כא ז). °לְמַעַן הקב"ה!  קריאה של התרגשות וכדומ':  אי שמים כלומר למען הקב"ה (רש"י ר"ה יט.). —  וּלְמַעַן השם:  וראה ר' למען השם מה רעה נעשה לעניים (הקנה, סוד לולב), ועי' שֵׁם. —  ועם מקור אחריה, לְמַעַן פָּעֹל כך וכך:  ושמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט לְמַעַן הביא יי' על אברהם את אשר דבר עליו (בראש' יח יט).  ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם וכו' לְמַעַן הציל אתו מידם להשיבו אל אביו (שם לז כב).  ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטבה לְמַעַן עשה כיום הזה להחית עם רב (שם נ כ).  וישימו עליו שרי מסים לְמַעַן ענתו בסבלתם (שמות א יא).  ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי וּלְמַעַן ספר שמי בכל הארץ (שם ט טז).  כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לְמַעַן שתי אתתי אלה בקרבו שם י א.  כי מזרעו נתן למלך לְמַעַן טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי (ויקר' כ ג).  כי הקשה יי' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו לְמַעַן תתו בידך כיום הזה (דבר' ב ל).   ואותנו הוציא משם לְמַעַן הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו (שם ו כג).  וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יי' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר לְמַעַן ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך לְמַעַן הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (שם ח ב-ג).  כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל לְמַעַן הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה (שם יח).  כי ברשעת הגוים האלה יי' אלהיך מורישם מפניך וּלְמַעַן הקים את הדבר אשר נשבע יי' לאבתיך (שם ט ה).  ולא ישיב את העם מצרימה לְמַעַן הרבות סוס (שם יז טז).  לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו אשר יי' אלהיך כרת עמך היום לְמַעַן הקים אתך היום לו לעם (שם כט יא-יב).  כי בשררות לבי אלך לְמַעַן ספות הרוה את הצמאה (שם יח).  אשר הביש (את מי ים סוף) מפנינו עד עברנו לְמַעַן דעת כל עמי הארץ את יד יי' כי חזקה היא לְמַעַן יראתם את יי' אלהיכם כל הימים (יהוש' ד כג-כד).  כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל לְמַעַן החרימם לבלתי היות להם תחנה כי לְמַעַן השמידם (שם יא כ).  גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת לְמַעַן נסות בם את ישראל השמרים הם את דרך יי' (שפט' ב כא-כב).  ואלה הגוים אשר הניח יי' וכו' רק לְמַעַן דעת דרות בני ישראל ללמדם מלחמה (שם ג א-ב).  אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר לְמַעַן זבח ליי' אלהיך (ש"א יה יה).  אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי לְמַעַן ראות המלחמה ירדת (שם יז כח).  לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו לְמַעַן דעת כל עמי הארץ כי יי' הוא האלהים אין עוד (מ"א ח נט-ס).  ולבנו אתן שבט אחד לְמַעַן היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלם (שם יא לו).  ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יי' לְמַעַן הקים את דברו אשר דבר יי' ביד אחיה השילני אל ירבעם בן נבט (שם יב יה).  ועתה כל נביאי הבעל כל עבדיו וכל כהניו קראו אלי איש אל יפקד כי זבח גדול לי לבעל כל אשר יפקד לא יחיה ויהוא עשה בעקבה לְמַעַן האביד את עבדי הבעל (מ"ב י יט).  תחת אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים לְמַעַן הכעסני בכל מעשה ידיהם (שם כב יז).  וגם את האבות ואת הידענים ואת התרפים ואת הגללים ואת כל השקצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלם בער יאשיהו לְמַעַן הקים את דברי התורה הכתבים על הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יי' (שם כג כד).  על בקעם הרות הגלעד לְמַעַן הרחיב את גבולם (עמו' א יג).  ואיש ואביו ילכו אל הנערה לְמַעַן חלל את שם קדשי (שם ב ז).  הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי לְמַעַן ספות חטאת על חטאת (ישע' ל א).  עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל לְמַעַן דעת צדקות יי' (מיכ' ו ה).  ותלכו במעצותם לְמַעַן תתי אתך לשמה (שם טז).  ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים לְמַעַן הרחיקם מעל גבולם (יוא' ד ו).  הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר לְמַעַן הביט אל מעוריהם (חבק' ב יה).  ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו לְמַעַן עשות את כל התועבת האלה (ירמ' ז י).  הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים לְמַעַן הכעסני שם יח.  והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים לְמַעַן הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה (שם יא ד-ה).  ולא שמעתם אלי נאם יי' לְמַעַן הכעסוני במעשה ידיכם (שם כה ז). כי שקר הם נבאים לכם לְמַעַן הרחיק אתכם מעל אדמתכם שם כז י. ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך וכו' לעשות התועבה הזאת לְמַעַן החטי את יהודה (שם לב לה).  כי ברוך בן נריה מסית אתך בנו לְמַעַן תת אתנו ביד הכשדים (שם מג ג).  גאלם חזק יי' צבאות שמו ריב יריב את ריבם לְמַעַן הרגיע את הארץ (שם נ לד).  איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא אני יי' נעניתי לו בה ברב גלוליו לְמַעַן תפש את בית ישראל בלבם (יחזק' יד ד-ה).  חרב חרב הוחדה וגם מרוטה לְמַעַן טבח טבח הוחדה לְמַעַן היה לה ברק מרטה (שם כא יד-יה).  לְמַעַן למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב (שם כ).  הנה נשיאי ישראל איש לזרעו היו בך לְמַעַן שפך דם (שם כב ו).  שריה בקרבה כזאבים טרפי טרף לשפך דם לאבד נפשות לְמַעַן בצע בצע (שם כז).  והבאותיך על ארצי לְמַעַן דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם (שם לח טז).  וקברום בית ישראל לְמַעַן טהר את הארץ שבעה חדשים (שם לט יב).  וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי לְמַעַן הראותכה הבאתה הנה (שם מ ד).  והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער לְמַעַן כחש (זכר' יג ד). —  ועם פעל עתיד אחריו ועם אֲשֶׁר לפני הפעל:  כי ידעתיו לְמַעַן אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראש' יח יט).  איש איש מבית  ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליי' וכו' ונכרת האיש ההוא מקרב עמו לְמַעַן אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליי' (ויקר' יז ג-ה).  וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך לְמַעַן אשר תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נתן לך (דבר' כז ג).  אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה אל תקרבו אליו לְמַעַן אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה (יהוש' ג ד).  תבא נא תמר אחתי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה לְמַעַן אשר אראה ואכלתי מידה (ש"ב יג ה).  בקול יי' אלהינו אשר אנו שלחים אתך אליו נשמע לְמַעַן אשר ייטב לנו (ירמ' מב ו). —  ועם שלילה:  זכרון לבני ישראל לְמַעַן אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יי' (במד' יז ה).  כי החרם תחרימם החתי והאמרי וכו' כאשר צוך יי' אלהיך לְמַעַן אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם (דבר' כ יז-יח).  על מפלתו ישכנו כל עוף השמים ואל פראתיו היו כל חית השדה לְמַעַן אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים יחזק' לא יג-יד. והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה לְמַעַן אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים (שם לו ל).  ולא יקח הנשיא מנחלת העם להונתם מאחזתם מאחזתו ינחל את בניו לְמַעַן אשר לא יפצו עמי איש מאחזתו (שם מו יח). —  ובלי המלה אֲשֶׁר:  הגשה לי ציד ואכלה מציד בני לְמַעַן תברכך נפשי (בראש' כז כה).  ויאמר יי' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו לְמַעַן יאמינו כי נראה אליך יי' אלהי אבתם (שמות ד ד-ה).  ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וכו' ויאמר (פרעה) למחר ויאמר כדברך לְמַעַן תדע כי אין כיי' אלהינו (שם ח ה-ו).  והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב לְמַעַן תדע כי אני יי' בקרב הארץ (שם יח).  ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל יי' הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד לְמַעַן תדע כי ליי' הארץ (שם ט כט).  כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו וּלְמַעַן תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים (שם י א-ב).  והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך לְמַעַן תהיה תורת יי' בפיך (שם יג ט).  הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו לְמַעַן אנסנו הילך בתורתי אם לא (שם טז ד).  מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם לְמַעַן יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר (שם לב).  כבד את אביך ואת אמך לְמַעַן יאריכון ימיך (שם כ יב).  ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת לְמַעַן ינוח שורך וחמרך (שם כג יב).  הודעני נא את דרכך ואדעך לְמַעַן אמצא חן בעיניך (שם לג יג).  כל האזרח בישראל ישבו בסכות לְמַעַן ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל (ויקר' כג מב-מג).  ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת וכו' לְמַעַן תזכרו ועשיתם את כל מצותי (במד' יה לח-מ).  ונתתה מהודך עליו לְמַעַן ישמעו כל עדת בני ישראל (שם כז כ).  וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה לְמַעַן יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו (שם לו ח).  ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות לְמַעַן תחיו (דבר' ד א).  ושמרת את חקיו וכו' וּלְמַעַן תאריך ימים על האדמה אשר יי' אלהיך נתן לך (שם מ).  מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים לְמַעַן ייטב להם ולבניהם (שם ה כו).  בכל הדרך אשר צוה יי' אלהיכם אתכם תלכו לְמַעַן תחיון וטוב לכם (שם ל).  וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יי' אלהיכם ללמד אתכם וכו' לְמַעַן תירא את יי' אלהיך וכו' כל ימי חייך וּלְמַעַן יארכן ימיך (שם ו א-ב).  ועשית הישר והטוב בעיני יי' לְמַעַן ייטב לך (שם יח).  ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום לְמַעַן תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה (שם יא ח).  וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך לְמַעַן ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יי' לאבתיכם לתת להם (שם כ-כא).  לא תאכלנו (את הדם) לְמַעַן ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני יי' (שם יב כה).  ולא ידבק בידך מאומה מן החרם לְמַעַן ישוב יי' מחרון אפו (שם יג יח).  שבעת ימים תאכל עליו מצות וכו' לְמַעַן תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (שם יו ג).  צדק צדק תרדף לְמַעַן תחיה וירשת את הארץ (שם כ).  והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו לְמַעַן ילמד ליראה את יי' אלהיו (שם יז יט).  לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול לְמַעַן יאריך ימים על ממלכתו (שם כ).  שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך לְמַעַן ייטב לך והארכת ימים (שם כב ז).  לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך לְמַעַן יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידך (שם כג כא).  כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה לְמַעַן יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך (שם כד יט).  אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך לְמַעַן יאריכו ימיך על האדמה אשר יי' אלהיך נתן לך (שם כה טו).  לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם לְמַעַן תדעו כי אני יי' אלהיכם (שם כט ה).  ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם לְמַעַן תשכילו את כל אשר תעשון (שם ח).  החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים לְמַעַן תחיה אתה וזרעך (שם ל יט).  הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך לְמַעַן ישמעו וּלְמַעַן ילמדו (שם לא יב).  ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם לְמַעַן תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל (שם יט).  אל תסור ממנו ימין ושמאול לְמַעַן תשכיל בכל אשר תלך (יהוש' א ז).  והגית בו (בספר התורה) יומם ולילה לְמַעַן תשמר לעשות ככל הכתוב בו (שם ח).  והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל לְמַעַן תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם (שם ד ה-ו).  ושמרת את משמרת יי' אלהיך וכו' לְמַעַן תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם לְמַעַן יקים יי' את דברו אשר דבר (מ"א ב ג-ד).  אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי לְמַעַן ידעון כל עמי הארץ את שמך (שם ח מג).  דרשו טוב ואל רע לְמַעַן תחיו (עמו' ה יד).  ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וכו' ובניתיה כימי עולם לְמַעַן יירשו את שארית אדום (שם ט יא-יב).  האמרים ימהר יחישה מעשהו לְמַעַן נראה (ישע' ה יט).  קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי שיר לְמַעַן תזכרי (שם כג טז).  והיה להם דבר יי' צו לצו קו לקו וכו' לְמַעַן ילכו וכשלו אחור (שם כח יג).  כתב חזון ובאר על הלחות לְמַעַן ירוץ קורא בו (חבק' ב ב).  כבסי מרעה לבך ירושלם לְמַעַן תושעי (ירמ' ד יד).  והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם לְמַעַן ייטב לכם (שם ז כג).  ונתתם (את הספרים) בכלי חרש לְמַעַן יעמדו ימים רבים (שם לב יד).  כי באהלים תשבו כל ימיכם לְמַעַן תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם (שם לה ז).  אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אני חשב לעשות להם לְמַעַן ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם (שם לו ג).  וזאת לכם האות נאם יי' כי פקד אני עליכם במקום הזה לְמַעַן תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה (שם מד כט).  הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו לְמַעַן יחסרו לחם ומים (יחזק' ד יו-יז).  והסרתי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר לְמַעַן בחקתי ילכו ואת משפטי ישמרו (שם יא יט-כ).  והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר לְמַעַן יספרו את כל תועבותיהם בגוים (שם יב יו).  והעמידה על גחליה רקה לְמַעַן תחם וחרה נחשתה (שם כד יא).  וחתו גבוריך תימן לְמַעַן יכרת איש מהר עשו מקטל (עבד' א ט).  אשים בערבה ברוש תדהר תאשור יחדו לְמַעַן יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי יד יי' עשתה זאת וקדוש ישראל בראה (ישע' מא יט-כ).  אתם עדי נאם יי' ועבדי אשר בחרתי לְמַעַן תדעו ותאמינו לי (שם מג י).  הזכירני נשפטה יחד ספר אתה לְמַעַן תצדק (שם כו).  ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים לְמַעַן תדע כי אני יי' (שם מה ג).  אני יי' ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני לְמַעַן ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני יי' ואין עוד (שם ה-ו).  שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה לְמַעַן תינקו ושבעתם משד תנחמיה לְמַעַן תמצו והתענגתם מזיז כבודה (שם סו י-יא).  חננני יי' ראה עניי וכו' לְמַעַן אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון (תהל' ט יד-יה).  הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה לְמַעַן יזמרך כבוד ולא ידם (שם ל יב-יג).  שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה לְמַעַן תספרו לדור אחרון (שם מח יד).  אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים לְמַעַן תמחץ רגלך בדם (שם סח כג-כד).  ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם לְמַעַן ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם (שם עח ה-ו).  רומה על שמים אלהים ועל כל הארץ כבודך לְמַעַן יחלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו (שם קח ו-ז).  טוב לי כי עניתי לְמַעַן אלמד חקיך (שם קיט עא).  מכל ארח רע כלאתי רגלי לְמַעַן אשמר דברך (שם קא).  האף תפר משפטי תרשיעני לְמַעַן תצדק (איוב מ ח).  שמע עצה וקבל מוסר לְמַעַן תחכם באחריתך (משלי יט כ).  ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם לְמַעַן תחזקו ואכלתם את טוב הארץ (עזר' ט יב).  שמרו ודרשו כל מצות יי' אלהיכם לְמַעַן תירשו את הארץ הטובה (דהי"א כח ח).  ונתתה לאיש ככל דרכיו וכו' לְמַעַן יראוך ללכת בדרכיך (דהי"ב ו ל-לא).  ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים לְמַעַן יחזקו בתורת יי' (שם לא ד).  ויקראו בקול גדול יהודית על עם ירושלם אשר על החומה ליראם ולבהלם לְמַעַן ילכדו את העיר (שם לב יח). —  ועם שלילה:  והנביא כי יפתה וכו' ונשאו עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה וכו' לְמַעַן לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי (יחזק' יד ט-יא).  ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו לְמַעַן לא ישמע קולו עוד (שם יט ט).  ונתתיה למורשה לְמַעַן לא תזכר בני עמון בגוים (שם כה י).  והושע יי' את אהלי יהודה בראשונה לְמַעַן לא תגדל תפארת בית דויד וותפארת ישב ירושלם על יהודה (זכר' יב ז).  בלבי צפנתי אמרתך לְמַעַן לא אחטא לך (תהל' קיט יא).  יהיה לבי תמים בחקיך לְמַעַן לא אבוש (שם פ).  כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים לְמַעַן לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם (שם קכה ג). —  ועם כנו':  ויתעבר יי' בי לְמַעַנְכֶם ולא שמע אלי (דבר' ג כו).  וגנותי אל העיר הזאת להושיעה לְמַעֲנִי ולמען דוד עבדי (מ"ב יט לד).  לכן אמר לבית ישראל כה אמר יי' לא לְמַעַנְכֶם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם (יחזק' לו כב).  כה אמר יי' גאלכם קדוש ישראל לְמַעַנְכֶם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם (ישע' מג יד).  אנכי אנכי הוא מחה פשעיך לְמַעֲנִי וחטאתיך לא אזכר (שם כה).  לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן (שם מח יא).  טרף נפשו באפו הַלְמַעַנְךָ תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו (איוב יח ד).  אדני הקשיבה ועשה אל תאחר לְמַעַנְךָ אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דני' ט יט). —  ותשמש מלה זו בקצת מאמרים להורות מה שיסבב ויוליד האמור קודם, במשמ' וסוף דבר יהיה:  הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים לְמַעַן יכרת (הוש' ח ד).  האתי הם מכעיסים נאם יי' הלא אתם לְמַעַן בשת פניהם (ירמ' ז יט).  כי לא שלחתים נאם יי' והם נבאים בשמי לשקר לְמַעַן הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הנבאים לכם (שם כז יה).  להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם לְמַעַן הכרית לכם וּלְמַעַן היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ (שם מד ח).  יצרי פסל כלם תהו וחמודיהם בל יועילו ועדיהם המה בל יראו ובל ידעו לְמַעַן יבשו (ישע' מד ט). —  וקצת במשמ' יַעַן:  ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יי' ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו לְמַעַן תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה (יחזק' יב יט).  וטוביה וסנבלט שכרו לְמַעַן שכור הוא למען אירא (נחמ' ו יב-יג). —  וכן השתמשוו במלה זו קצת המשוררים במשמ' זו:  אחי מוסר ובר תורה לך שמחה וגם אורה, לך ישׁר למען כי נתיבתך מיֻשרה (ר"ש הנגיד, אחי מוסר).  שאל כימה אשר תדע שבילו שאל צדק למען הוא עמיתו, שאל סהר חצי ירח ויגיד לך תקפו שאל שמש בצאתו (הוא, הנרפא הזמן).  כתב ממֹר ידידות לב יסודו ומגזרת אהבים חלבנתו, וספר לא ככל ספר למען כתבו אוהבי לי יום רצותו (שם).  אילותי קחה נפשי למען נשוא יגון כמו זה לא יכולה (הוא, ומי יתן).  ולא תשחק בקרבתי ולא אשחק בקרבתך, ולא תראה תמונתי ולא אראה תמונתך, למען כי שאול ביתך ובקבר מעונתך (הוא, הים ביני ובינך).  ואל תנשי... פרידת ידיך ותשובי ותבכי על פרידה, למען אחרי נשכח זכרתיו ושכחתך אהובך עין מרידה (הוא, ואל תנשי).  אלוה עז ואל קנוא ונורא מרומם את עלי כל שיר ושירה, למען כי פעליך מרומים ויום תגאל גאלתך בהירה (הוא, אלוה עז).  יריבוני אשר ידעו אבותי למען יחזו נפשי מכורה, לאח עזב ביום עזב מדורו בלבי אח ובצלעי מדורה (הוא, יריבוני).  על כן ירא האל למען אין עזר לראש גבר לבד תמו (רמב"ע, תרשיש ח).  אני איש תולדות יום לא יוכלון להשפיל לוּ גאון נפש זנחתם, למען שגבה מבוא בערך נפשים באנשים שבחרתם (הוא, הללמוד מזמן).  אנוש נלכד ברשת תאותיו למען כי כלי חמס כליהן, ובסוף תאבל נפשו ורוחו ובאש ישרפו אותו ואתהן (ר"י חריזי, תחכמ' ט).  אני מאמין בדת משה לבדה ולא אכזיב דבר חוזים וצופים, ולא אשמע לחכמיכם למען אשר המה דבר אל מחליפים (שם יז).  לי יאתה מלכות למען כי שם היקר כסא למלכותו, הן כל כבוד עולם וכל הודו תשפל למעלתי גדולתו (שם מז).  בני תבל זמן בוגד יכלם למען כי אביהם הוא והורם (הוא, הענק ג פד). —  ועי' ערך מַעַן.