° , ש"נ, — שה"פ מן לָמַד: ושם לו (להעכביש) האריגה לבוש מבלי למידה יארוג השבכים לזבוב (כוזרי ג יא).  וכמה אנשים גדולים בחכמה אבדו כל ימיהם בלמידת אותם הספרים (אגר' רמב"ם לחכמי מרשיליה, כ"י כזנתנסי).  ולא נתעסקו (אבותינו) בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות (שם).  כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש (הוא, פי' אבות ב א).  ושלמות האדם יושג בשתי המדות הנזכרות הלמידה והלמוד (מלמד התלמיד', לך לך).  הלמידה והחקירה בכל חלקי העולם (שם, מתן תורה).  שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד (רלב"ג משלי א).  לא יזדרז (הכסיל) ללמידת החכמה (שם יח).  לפי שכל למידה ולימוד יצטרך האדם בו לידיעה קודמת (הוא, איוב לט).  שהמושכלות הראשונות נמצאות באדם זולת למידה ולמוד ובאופן יותר שלם (העקרים ב כא).  בענין הלמוד והלמידה ארבע מדות בתלמידים (רי"א, נחל' אבות ה).  כי בזולת חוש השמע לא היה אפשר אצלו הלמידה (ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב א).  ולכן למה שהיא התחלת הדעת לא תחשב למידה בפני עצמה (ר"מ אלשיך, משלי א ז).  וכשיזדמן שיפנו אל הלמידה לא ילמדוה רק מעט (אבן כספי 129).  ונעיין ראשונה אם למידת החכמה מותרת לבעלי הדת הזאת וכו' ותהיה למידתה לא מותרת לבד אבל מצוה (ר"א דלמדיגו, הקד' בחי' הדת).  ומוכרין אותן ומחשבין להם הסופרים אותן המעות בשכר הלמידה לנער (הלבוש או"ח לב כ).  כי החכם השני ראה דברי הראשון היותם בלתי נאותים אל סדר אופן למידת החכמה (נפוצ' יהודה ה).