*1, ש"ז, גזלן, שודד Räuber; brigand; bandit: שדה שקצרוה נכרים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים וכו' קצר חציה וקצרו לסטים חציה (פאה ב ז). המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני לסטים מפני רוח רעה (שבת ב ה). לא ילמד אדם את בנו חמר וכו' וחנוני שאומנותן אומנות לסטים (קדוש' ד יד). הכונס צאן לדיר ונעל בפניה וכו' נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה לסטים לסטים חייבים (ב"ק ו א). היחיד שהיה נרדף מפני גוים ומפני ליסטין ומפני רוח רעה (תוספתא תענ' ב יב). חמרין שהיו מהלכין בדרך ונפלו עליהן ליסטין ועמד אחד מהן והציל (שם ב"מ ח כה). פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו אמרתי לה לא דרך כבושה היא אמרה לי לסטים כמותך כבשוה (ערוב' נג:). מעשה בתלמידי ר"ע שהיו הולכים לכזיב פגעו בהן לסטים אמרו להן לאן אתם הולכים אמרו להן לעכו (ע"ז כה:). לאדם יהיה בית ויבואו הליסטים וישרפו אותו למי מנחמים לבית או לבעל הבית (פסיק' רבתי, נחמו). — ואמר המליץ: ויאמר לי כי היה נוסע מן השטים, ועד תל חטים, ויבואו עליו לסטים, ועשו בו שפטים, וחבטוהו בשוטים, כחובט חטים (ר"י חריזי, תחכמ' כג).
1 מקור השם ביונית ληστἠς, ובהרבה מקומות באה הצורה היונית כמו שהיא ליסטיס, ונשתנה אח"כ לליסטין גם ליחיד: ליסטין מזויין (ב"ק נז. ועוד), ואח"כ שמעו המדברים עברית בליסטין מ"ר כאלו היה שרש המלה לסט ועשו ממנו שם מפשט לסטוּת, וכבשה לה בדבור העברי כמעט זכות מלה עברית למושג מיוחד. וכבר אמרו החכמים כי גם השם הערבי לֹצּ لّض לשודד וגזלן עקרו מן מלה זו ש' פרנק', S. Fraenkel, Aram. 284.