לָעַב

' —  קל לא נמצא.

 —  הִפע', הִלְעִיב, מַלְעִיב, מַלְעִבִים, —  הִלְעִיב בפלוני, התלוצץ בו, דבּר עליו בצחוק ובוז, verspotten; se railler; to mock:  וישלח יי' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו ויהיו מַלְעִבִים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת יי' בעמו (דהי"ב לו יה=יו). —  ואמר הפיטן:  דור כלו סג עלילה התעיבו, הרעו במפעל ומשחית הציבו, ויוכח אותם ובדבריו הלעיבו, השיבו פושעים על לב (רמב"ע, מגן, אזרח רענן).

—  הָפע', °הֻלְעַב, הולעב, —  שהלעיבו בו:  זכרה זמן אשר נעשה ונשמע השיבו, ועתה ענות אמן לא אבו, לענה ורוש שבעו ורוו, והוקצו והולעבו כהני עילבו (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים