*,  ש"נ, — כמו לִסְטוּת:  שנתפס ע"י ליסטיות (יבמ' כה:). לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו (סנה' מו:).  ועל חרבך תחיה לא בזכות תורה ומצות אתה מתפרנס אלא בלסטיות (מדר' שכל טוב, בראש' כז מ).  בזמן שיש שלום בעולם (ויש) אימת מלכות ואין לחוש אלא לאותם הבאין דרך לסטיות (הרא"ש, ב"ב כב, בשם ר' יוסף הלוי). על כן הוצרך להקדים סיפור חידוש העולם להורות שלא ע"י לסטיות לקחו כ"א בצדק ומשפט (כלי יקר, בראש' א א).