, ש"ז, בכנ' לַעְגָּם, לַעֲגָם, לַעֲגֵי, —  שה"מ מן א. לָעַג, Hohn, Spott; raillerie, dérision; mockery:  היו (ישראל) כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לַעְגָּם1 בארץ מצרים (הוש' ז יו).  תהיה לצחק וּלְלַעַג מרבה להכיל (יחזק' כג לב).  ולערים הנעזבות אשר היו לבז וּלְלַעַג לשארית הגוים אשר מסביב (שם לו ד).  היינו חרפה לשכנינו לַעַג וקלס לסביבותינו (תהל' עט ד).  רבת שבעה לה נפשנו הַלַּעַג השאננים הבוז לגאיונים (שם קכג ד).  בחנפי לַעֲגֵי מעוג חרק עלי שנימו (שם לה יו).  מי גבר כאיוב ישתה-לַּעַג כמים (איוב לד ז). —  ומ"ר °לְעָגִים:  ואני עני וכואב לב נשבר ונדכה בצרות החרופים והגדופים והנאצות והלעגים לשון שקר המתלוצצים (אגר' ר"א היכיני, REJ XXVI, 211).