°, ש"ז, — שה"פ מן הקודם (לָעַב): הצלתיה מרעב ועתה איך אשלחנה פן אהיה ללעב (רשב"י, אמהות, מחז' ויטרי תפב). פדנו מחצי רעב, ואל תשיתנו ללעב, אסופי רעב (סליח' לעציר' גשמים, אשפוך שיח). — ואמר המליץ: ויאמר התרנגול האזינו, לא נשוב ריקם אל עמנו, פן נהיה בעיניהם ללעב, כאשר באנו במקום רעב (משלי שועלים לב). אוי לי משני העכברים, אשר מקום מצבי עוקרים, אוי מצמא אוי מרעב, וכי אהיה מחר ללעב, ותשח נפשי בבור ובטני, כפשע בין המות וביני (שם סח)