*, ש"ז, — לשון נכריה, לא עברית, nicht-hebr. Sprache; langue non hébr.; not-hebr. tongue: אבל קורין אותה (את המגלה) ללועזות בלעז1  (מגי' ב א).  קראה (את המגלה) בלעז הלעוזות יוצאין ידי חובתן (תוספתא שם ב ו).  רשב"ג אומר הכותב דייתיקי בלעז הרי זו מתנה (שם ב"ב ט יד).  מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא בה אלא אשורית (ירוש' סוט' ז כא:).  ארבע' לשונות נאין להשתמש בהן העולם ואלו הן לעז2 לזמר רומי לקרב סורסי לאילייא עברי לדיבור שם שם ג.  אם כשהיתה כתובה אשורית ותירגמה בלעז וכו' אם כשהיתה כתובה בלעז ותירגמה אשורית (שם מגי' ב עג.).  יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז (שם).  שכתובה בלעז יוונית וכו' לעז יווני לכל כשר (בבלי שם יח.). — ובסהמ"א: וימת יאנוס וימלוך תחתיו לטיאנוס זה ביאר את הלשון בלעז ולשון לעז (נקרא) לטינו באותיותיו על שמו (יוסיפון א ג).  ועבדה רבה פעולה רבה בלשון לעז אוברינ"א (רש"י בראש' כו יד).  ויהיה אחד משני הפיוטים עברי והאחד ערבי או לעז (רמב"ם, פי' לאבות א יז).  שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהן שהתרגום ארמי הוא היה הלעז שלהן ויוצא ידי חובתו אם יאמר הפסוק בלעז כמו שהיה אומר אותו התרגום (תניא, קריא' ס"ת והפטרה).  מה שאומרים אותו (הפסוק הראשון שבהגדה) בלשון ארמי לפי שהוא היה הלעז שלהם בבבל נתקן כדי להכין הנשים והעם והתינוקות (שם, ענין ההגדה).  שהדרך הוא לעולם שהשליח אומר לה בלשון לעז וכו' (תשו' מהר"י קולון קעא).  או מלשון הקדש או מהלעז שאתה רגיל בו (ר"א מודינא, לב אריה ג י).