*, פ"ע, —  הוציא לַעַז, דבּר עליו רעות:  ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שרחצו שניהן כאחד בכבול ולעזה עליהן כל המדינה אמרו מימינו לא ראינו כך (פסח' נא.).  ומעשה ברבי שמעון ב"ג שישב על ספסל נכרים בשבת בעכו ולעזה עליו כל המדינה (שם). 

— הִפע', * הִלְעִיז, —  כמו לָעַז: רבי זכריה (חתנו של ) ר' לוי היו מלעיזין 1 עליו ואומרים (שלא היה צריך לקבל צדקה מלשכת חשאים והוא היה מקבל) (ירוש'שקל' ה מט.).  —  והִלְעִיז בו: אמר לו הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך זה הדבר קשה היה בפני התלמידים והיו מלעיזים בו עלינו החולקין על דברי רבותינו ז"ל (ר"נ גאון, ברכ' לב.). —  ואמר הפיטן: וירא משיסת מסתולל בו להלעז, ממושך מפרך ביד רמה להעז, בית יעקב מעם לועז (רשב"י, ז' פסח, ויושע).