לְעִיסָה
*, ש"נ, — שה"פ מן לָעַס: מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש (נדה ט ז). אם לא הפסיק האכילה אלא ששהה בלעיסתו ובליעתו אפי' כל היום כולו וכו' אפילו לא הפסיק בין אכילת חצי זית לאכילת חצי האחר אלא ששהה בלעיסת ב' חצאי זיתים כדי אכילת פרס רע"ב כרית' ג ג. כי המאכל אחר הלעיסה נכנס אל בית הבליעה (ספ' מוס' לר"י בן עקנין ב יג).