1, לְעֻמָּתִי, לְעֻמָּתָם, לְעֻמּוֹת,  מִלְּעֻמַּת, — מלה תורה מציאות דבר בקרוּב מקום לדבר אחר ומכֻון נגדו: ועשית לו ארבע טבעת זהב וכו' לְעֻמַּת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים לשאת את השלחן (שמות כה כו-כז).  ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לְעֻמֵּת מחברתו ממעל לחשב האפוד (שם כח כז).  ומסך שער החצר וכו' ברחב חמש אמות לְעֻמַּת קלעי החצר (שם לח יח).  חלבו האליה תמימה לְעֻמַּת העצה יסירנה (ויקר' ג ט).  וכתרת על שני העמודים גם ממעל מִלְּעֻמַּת הבטן אשר לעבר שבכה (מ"א ז כ).  ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם וכו' והאופנים ינשאו לְעֻמָּתָם כי רוח החיה באופנים בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לְעֻמָּתָם (יחזק' א יט-כא).  וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לְעֻמָּתָם וקול רעש גדול (שם ג יג).  וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לְעֻמָּתָם (שם י יט).  — ובמשמ' לְפִי, לפי המדה, מקבל: והרצפה אל כתף השערים לְעֻמַּת ארך השערים הרצפה התחתונה (יחזק' מ יח).  וגדר אשר לחוץ לְעֻמַּת הלשכות דרך החצר החצונה (שם מב ז).  וארך לְעֻמּוֹת אחד החלקים מגבול ים אל גבול קדימה (שם מה ז).  והלוים לְעֻמַּת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים (שם מח יג). — ובמשמ' נגדו, לקראתו: וילך דוד ואנשיו בדרך ושמעי הלך בצלע ההר לְעֻמָּתוֹ הלוך ויקלל ויסקל באבנים לְעֻמָּתוֹ ועפר בעפר (ש"ב יו יג). וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן קדמיאל ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש האלהים משמר לְעֻמַּת משמר (נחמ' יב כד).  לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לְעֻמַּת אחיהם לשרת בבית יי' (דהי"א כו יב).  ויפילו גם הם גורלות לְעֻמַּת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לְעֻמַּת אחיו הקטן (שם כד לא). — ובמשמ' נִגּוּד: הנה נתתי את פניך חזקים לְעֻמַּת פניהם ואת מצחך הערה: במקור נדפס 'מצחם' חזק לְעֻמַּת מצחם  (יחזק' ג ח).  ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לְעֻמַּת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה (קהל' ז יד).