1, ש"נ, —  עשב מר רפואי, יעשו ממנו משקה מר, Wermut; absinthe; wormwood, ובמליצה, עון, מחשבה רעה מעשה עול: פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם יי' אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש וְלַעֲנָה (דבר' כט יז).  ההפכים לְלַעֲנָה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמו' ה ז).  כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה לְלַעֲנָה  (שם ו יב). — וכנוי לדבר לא נעים, האכילו, השקהו לַעֲנָה, וכדומ':  כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לַעֲנָה והשקיתים מי ראש והפיצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם (ירמ' ט יד=יה). הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום השביעני במרורים הרוני לַעֲנָה ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכ' ג יד=יו).  כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כַלַּעֲנָה חדה כחרב פיות (משלי ה ג=ד). — ואמר המשורר:  יום הגדוד עיני כעבים ערפו ואמצאה תוך פי וחכי לענות, רפו זרועי מחבוק אותם וגם כבד לשוני את שלומם לענות (רמב"ע, תרשיש ז).  והשכיחני במתק חברתו החמודה לענת הפרידה (ר"י חריזי, תחכמ' נ).  תקח לך אגֻדה מעשב התקוה, ולענות החשק והתאוה (שם מח).