פ"י עתי' יִלְפֹּת, — לָפַת עמודים וכדומ', תפש אותם וחבקם בזרועותיו, umfassen; embrasser; -race: וַיִּלְפֹּת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו (שפט' יו כט). — ופָעו', *לָפוּת, לְפוּתִים, לָפוּת זה בזה, מחֻבר וכרוך יחד: (ע"ש זה נקרא לפתן שעל ידו) ב' תבשילין לפותין זה בזה (מד"ר קהל', כי העושק).

— נִפע' עתי', יִלָּפֵת, יִלָּפְתוּ — א) נִלְפַּת האיש על משכבו, נטה וסבב הנה והנה, sich umdrehen; se retourner; to turn o. s: ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא (רות) בלט ותגל מרגלותיו ותשכב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וַיִּלָּפֵת והנה אשה שכבת מרגלתיו (רות ג ז-ח). —  והדרך וכדומ' התעקל, התעוֵת, sich wenden; se tortuer; to meander: אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו וכו' יִלָּפְתוּ1 ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו (איוב ו יד-יח). — ב) °נתקלקל ונשחת, ואמר הפיטן: לא למרום עין צפת, וכסף על חרש חפת, ובחזוק מוסר הורפת, ונהרס ונלפת2, כהן צפת (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת).

— פֻע', °לֻפַּת, — נתקלקל, כמו נלפת: נשים כשרו כי בא עריץ, בקרקע הבית החריץ, שרים לופתו כבוא פריץ, בבית קדש הקדשים צחנתו השריץ (ר"א קליר, קינ', זכור אשר).