*, — קל אינו נהוג.

— פִע', * לִפֵּת1, — לִפֵּת הַפַּת בדבר, אכלו בלֶפֶת, ובכלל דבר שרגילים להוסיף להלחם באכילה לבלתי אכל פת חרֵבה: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת (ע"ז לח.). — ומצוי בסהמ"א: כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו פת (ערוך, ערך בית שאור).  כגון אבטיחים וענבים ורמונים וכיוצא בהן שאין באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהם (שם, ערך דבר).  כגון אנו שמלפתין לחמינו באגוזים בתפוחים (מחז' ויטרי עא).  וכל דבר הבא ללפת בו את הפת כיון שבירך על הפת פטור מלברך עליו (שבלי הלקט, ברכ' קמז). — ובהשאלה, °לִפֵּת דָּבָר בלעג: בכעס לא תאכלנו, בלעג לא תלפתנו (ר"א קליר, יוה"כ, באנף).