*, ש"ז, — א) כל דבר שמלפתים בו את הפת, Zukost; ce qu’on mange avec le pain; s. th. eaten with bread: פת חטין ולא פת שעורים מיסב ואוכלן בלפתן (נגע' יג ט). הבא מלח הבא לפתן וכו' הביאו מלח הביאו לפתן (ברכ' מ.). אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד (שם). אמר שמואל כל שהוא ליפתן (שעורו) כדי לאכול בו כל שאינו ליפתן כדי לאכול הימנו בשר חי (ערוב' כט:). — ובסהמ"א: והשתדל אח"כ לאסור חוש הטעם שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה ותפרוש ממה שהוא יותר מזה והתחבולה לענין הזה שתמעיט במיני הלפתן ותסמוך במקור נדפס 'תמוך'. על לפתן אחד וכו' והרגל עצמך בקצת העתים מבלי לפתן כדי להנהיג  טבעך (חו"ה, הפרישות ה). שום לפתן ללפת בו את הפת (רש"י פסח' מג.). — ב) *אדם שראשו דומה ללפת: מומין אלו בין קבועין בין עוברין פוסלין באדם יתר עליהן באדם הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוע (בכור' ז א).