1, ש"ז, בכנ' לִקְחִי, לִקְחָהּ, — דברי דעת ובינה, kluge Rede; parole sage; wise discours: יערף כמטר לִקְחִי תזל כטל אמרתי (דבר' לב ב). ותאמר זך לִקְחִי ובר הייתי בעיניך (איוב יא ד). לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יסיף לֶקַח (משלי יו כא). לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יסיף לֶקַח (שם כג). ודברי פתוי וחלקות וכדומ': הטתו (האשה הזרה את הנער) ברב לִקְחָהּ בחלק שפתיה תדיחנו (שם ז כא). — ובמשמ' חכמה ודעת, Kenntniss; connaissance; knowledge: וידעו תעי רוח בינה ורוגנים ילמדו לֶקַח (ישע' כט כד). ישמע חכם ויוסף לֶקַח ונבון תחבלות יקנה (משלי א ה). שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה כי לֶקַח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו (שם ד א-ב). תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לֶקַח (שם ט ט). — ומ"ר °לְקָחִים, ואמר הפיטן: גדולי כהונה משוחי רקוחים, גבורי כח מלומדי לקחים, דבירה פנימה נפרשים נלקחים, דתי היום לערוך מפקחים (רשב"י, מוס' יוה"כ, איך אשא).