פ"ּי, לָקְחָה, לָקַחְתִּי, לָקַחְתָּ, לָקַחַתְּ, לָקְחוּ, לָקַחְנוּ, לְקַחְתֶּם, לְקַח, קַח, קָח, קְחָה, לִקְחִי, קְחִי, קְחוּ, קָחוּ,  אֶקַּח, אֶקָּח, אֶקְחָה, תִּקַּח, תִּקָּח, תִּקְחִי, תִּקְחוּ, תִּקָּחוּ, יִקַּח, נִקַּח, נִקְחָה, יִקְחוּ, יִקָּחוּ, לָקֹחַ, לָקוֹחַ, קַחַת, לְקָחַנִי, לְקָחָהּ, לְקָחָם, לְקַחְתִּיךָ, לְקַחְתִּיו, לְקַחְתִּים, לְקָחוּם, לֹקֵחַ, לֹקְחִים, לֹקְחֵי, לְקֻחִים, קַחְתִּי, קַחְתֵּךְ, קַחְתּוֹ, קַחְתָּהּ, קָחֶנּוּ, קָחֶנָּה, קָחֶם, קָחֻהוּ, אֶקָּחֲךָ, אֶקָּחֵהוּ, אֶקָּחֵם, תִּקָּחֵנִי, תִּקָּחֶנוּ, תִּקָּחֶנָּה, יִקָּחֵנִי, יִקָּחֲךָ, יִקָּחֶךָּ, יִקָּחֵהוּ, יִקָּחֶנּוּ, יִקָּחֶהָ, יִקָּחֶנָּה, תִּקָּחֵנִי, תִּקָּחֲךָ, תִּקָּחֵהוּ, תִּקָּחֶהָ, תִּקָּחֵם, יִקָּחוּם, —  א) לָקַח דָבָר, אחז הדבר בידו, הסירו בידו מהמקום שהיה מונח שם והניחו ברשותו לזמן מה, nehmen; prendre; take:  ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכו' וַתִּקַּח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראש' ג ו).  ועתה פן ישלח ידו וְלָקַח גם מעץ החיים ואכל (שם כב).  וַיִקַּח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם (שם ט כג).  וַיִקַּח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו וַיִקַּח בידו את האש ואת המאכלת (שם כב ו).  נתתי כסף השדה קַח ממני (שם כג יג).  וַתִּקַּח הצעיף ותתכס (שם כד סה).  ורחל לָקְחָה את התרפים ותשמם בכר הגמל (שם לא לד). וַיִּקְחוּ אבנים ויעשו גל (שם מו).  וַיְּקְחוּ את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם (שם לז לא).  וָאֶקַּח את הענבים ואשחט אתם אל כוס פרעה (שם מ יא).  קְחוּ מזמרת הארץ וכו' וכסף משנה קְחוּ בידכם (שם מג יא-יב).  וַיִּקְחוּ האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לָקְחוּ בידם (שם יה).  וְלָקַחְתָּ מימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תִּקַּח מן היאר והיו לדם ביבשת (שמות ד ט).  ואת המטה הזה תִּקֵּח בידך אשר תעשה בו את האתת (שם יז).  וּלְקַחְתֶּם אגדת אזוב וטבלתם בדם (שם יב כב).  וידי משה כבדים וַיִּקְחוּ אבן וישימו תחתיו (שם יז יב).  וַיִקַּח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן (ויקר' ח י).  וישחט וַיִקַּח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב (במד' יו יז).  וּקְחוּ איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת (במד' יו יז). ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף וכו' ואחמדם וָאֶקָּחֵם והנם טמנים בארץ וכו' וישלח יהושע מלאכים וירצו האהלה וכו' וַיִּקָּחוּם מתוך האהל (יהוש' ז כא-כג).  וַתִּקַּח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה (שפט' ד כא).  הנה הכסף אתי אני לְקַחְתִּיו (שם יז ב).  וְלָקַח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול (ש"א יו כג).  הנה החצים ממך והנה קָחֶנּוּ ובאה (שם כ כא).  גם חרבי וגם כלי לא לָקַחְתִּי בידי (שם כא ט).  וְלָקַחַתְּ בידך עשרה לחם (מ"א יד ג).  והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם וְלָקָחוּ (שם כ ו).  נלכה נא עד הירדן וְנִקְחָה משם איש קורה אחת (מ"ב ו ב).  ויאמר קַח החצים וַיִּקָּח (שם יג יח).  קְחִי כנור סבי עיר זונה נשכחה (ישע' כג יו).  המגלה אשר קראת בה באזני העם קָחֶנָּה בידך ולך (ירמ' לו יד).  קַח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה וכו' וּלְקַח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף (יחזק' לז יו). —  ובע"ח:  מכל הבהמה הטהורה תִּקַּח לך שבעה שבעה (בראש' ז ב).  וישלח ידו וַיִּקָּחֶהָ (את היונה) ויבא אתה אליו אל התבה (שם ח ט).  לך נא אל הצאן וְקַח לי משם שני גדיי עזים (שם כז ט).  לְקַח פר אחד בן בקר ואילם שנים תמימם שמות כט א.  את הצפר החיה יִקַּח אתה ואת עץ הארץ וכו' וטבל אותם (ויקר' יד ו).  כי יקרא קן צפור לפניך וכו' והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תִקַּח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תִּקַּח לך (דבר' כב ו-ז). —  לְקָחוֹ על החמור וכדומ', לקחו והרימו ושׂמוֹ על החמור:  ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה וַיִּקָּחֶהָ על החמור שפט' יט כח.  ואנכי תרגלתי לאפרים קָחָם1 על זרועתיו הוש' יא ג. —  ולפני פעל אחר, להורות התחלת הפעולה:  ויהי בלדתה ויתן יד וַתִּקַּח המילדת ותקשר על ידו שני (בראש' לח כח).  ואבשלום לָקַח ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך (ש"ב יח יח).  וַתִּקַּח האשה ותפרש את המסך על פני הבאר (שם יז יט). —  ובמשמ' הֵבִיא דבר:  קְחָה לי עגלה משלשת ועז משלשת וכו' וַיִּקַּח לו את כל אלה ויבתר אתם (בראש' יה ט-י).  וְאֶקְחָה פת לחם וסעדו לבכם (שם יח ה).  לא בשמים הוא (המצוה שצוה להם) לאמר מי יעלה לנו השמימה וְיִקָּחֶהָ לנו (דבר' ל יב).  ויקרא אליה ויאמר קְחִי נא לי מעט מים בכלי ואשתה ותלך לָקַחַת ויקרא אליה ויאמר לִקְחִי נא לי פת לחם בידך (מ"א יז י-יא). —  וגם לא ביד, במשמ' עשה שילך אחריו ממקומו:  ושלחתי וּלְקַחְתִּיךָ משם (בראש' כז מה).  המעט קַחְתֵּךְ את אישי ולקחת גם דודאי בני (שם ל יה).  וּלְקַחְתֶּם גם את (אחיכם) זה מעם פני (שם מד כט).  וּקְחוּ את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי (שם מה יח).  ומקצה אחיו לָקַח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה (שם מז ב).  משכו וּקְחוּ לכם צאן למשפחתיכם (שמות יב כא).  ואת עמו לָקַח עמו (שם יד ו).  המבלי אין קברים במצרים לְקַחְתָּנוּ למות במדבר (שם יא).  לכה נא אֶקָּחֲךָ אל מקום אחר (במדב' כג כז).  וְלָקַחְתָּ עמך עשרת אלפים איש (שפט' ד ו).  ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר באו קָחֻהוּ (מ"א כ לג). —  ובמשמ' קִבֵּל ברצון מה שנתנו לו, annehmen; accepter; to accept:  ויאמר אברם אל מלך סדם (שאמר לו והרכוש קח לך) הרימתי ידי אל יי' וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אֶקַּח מכל אשר לך (בראש' יד כב כג).  ועתה קַח נא ברכה מאת עבדך ויאמר חי יי' אשר עמדתי לפניו אם אֶקָּח ויפצר בו לָקַחַת וימאן (מ"ב ה יה-יו).  העת לָקַחַת את הכסף וְלָקַחַת בגדים וזיתים וכרמים (שם כו). —  ולמוד, עצה וכדומ':  בני אם תִּקַּח אמרי ומצותי תצפן אתך (משלי ב א).  שמע יי' תחנתי יי' תפלתי יִקָּח (תהל' ו י). —  ובמשמ' הסכים לעשות:  הנה ברך לָקָחְתִּי וברך ולא אשיבנה (במד' כג כ). —  ובהשאלה, לָקְחָה האזן דבר, שמעה:  כי שמענה נשים דבר יי' וְתִקַּח אזנכם דבר פיו (ירמ' ט יט).  ואלי דבר יגנב וַתִּקַּח אזני שמץ מנהו (איוב ד יב). —  ב)  לָקַח אִשָּׁה, נשאה לו, יחד אותה לו שתהיה אשתו:  וַיִּקַּח לו למך שתי נשים (בראש' ד יט).  ויצא לוט וידבר אל חתניו לֹקְחֵי בנתיו (שם יט יד).  וַתִּקַּח לו אמו אשה מארץ מצרים (שם כא כא).  לא תִּקַּח אשה לבני מבנות הכנעני וכו' כי אל ארצי ואל מולדתי תלך וְלָקַחְתָּ אשה לבני ליצחק (שם כד ג-ד).  לָקַחַת את בת אחי אדני לבנו (שם מח).  ויהי יצחק בן ארבעים שנה בְּקַחְתּוֹ את רבקה (שם כה כ).  אם לֹקֵחַ יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים (שם כז מו).  ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נִקַּח לנו (שם לד יו).  וְלָקַחְתָּ מבנתיו לבניך (שמות לד יו).  והוא אשה בבתוליה יִקָּח (ויקר' כא יג).  ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לָקָח (במד' יב א).  ומי האיש אשר ארש אשה ולא לְקָחָהּ ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יִקָּחֶנָּה (דבר' כ ז).  כי יִקַּח איש אשה ובעלה וכו' או כי ימות האיש האחרון אשר לְקָחָהּ לו לאשה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לְקַחְתָּהּ להיות לו לאשה (שם כד כה ה).  יבמה יבא עליה וּלְקָחָהּ לו לאשה (שם כה ה).  ועמד ואמר לא חפצתי לְקַחְתָּהּ (שם ח).  לך קַח לך אשת זנונים (הוש' א ב).  לא תִּקַּח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה (ירמ' יו ב).  קְחוּ נשים והולידו בנים ובנות (שם כט ו). —  ג) לָקַח דבר, עשה שהדבר לא יהיה למי שהיה קדם, vegnehmen; enlever; take away:  בא אחיך במרמה וַיִּקַּח ברכתך (בראש' כז לה).  לכן אשוב וְלָקַחְתִּי דגני בעתו ותירושי במועדו (הוש' ב יא).  ויפשטו על הגמלים וַיִּקָּחוּם (איוב א יז).  קַח בגדו כי ערב זר (משלי כז יג).  לָקַחַת נפשי זממו (תהל' לא יד). —  לקח מֵעִם:  וישלח איש בשת וַיִּקָּחֶהָ מעם פלטיאל בן לוש (ש"ב ג יה). —  ובהשאלה, דבר לא בע"ח:  ותבוא חרב וַתִּקַּח מהם נפש (יחזק' לג ו). —  ד) לָקַח ארץ, עיר וכדומ', כָּבַשׁ, לקח בזרוע, במלחמה, einnehmen; conquérir; -quer:  ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לָקַחְתִּי מיד האמרי בחרבי ובקשתי (בראש' מח כב).  ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לָקַחְנוּ מאתם (דבר' ג ד). וַנִּקַּח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי (שם ח).   יאיר בן מנשה לָקַח את כל חבל ארגב (שם יד).  לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל וכו' את הכל לָקְחוּ במלחמה (יהוש' יא יט).  וַיִּקַּח יהושע את כל הארץ ככל אשר דבר יי' אל משה ויתנה יהושע לנחלה לישראל (שם כג).  ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח כי לָקַח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים (שפט' יא יג).  ויאמר אליו הערים אשר לָקַח אבי מאת אביך אשיב (מ"א כ לד).  וישב יהואש בן יהואחז וַיִּקַּח את הערים מיד בן הדד בן חזאל אשר לָקַח מיד יהואחז אביו במלחמה (מ"ב יג כה).  ולא הסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לָקַח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר היתה למלך מצרים (שם כד ז). —  ה) לָקַח בכסף וכדומ', קנה במחיר, kaufen; acheter; to buy:  זממה שדה וַתִּקָּחֵהוּ מפרי כפיה נטעה כרם (משלי לא יו). —  ובתו"מ:  כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהן (פאה א ו).  אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וכו' כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות (שם ח ה).  הלוקח (תבואה) לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר (דמאי א ג).  חלת ע"ה והמדומע והלקוח בכסף מעשר שני ושירי המנחות (שם).  האומר למי שאינו  נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר וכו' הלך ליקח ממנו ואמר לו לא מצאתיו (שם ד ה).  הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס וכו' מודה ר"י בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד (שם ה ד).  מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו עשה הבכיר הותר האפיל רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד (שבי' ו ד).  ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק וכו' לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו מותר למכרו (שם ז ג-ד).  אין לוקחין עבדים ושפחות וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן (מע"ש א ז).  מי האיש אשר בנה בית חדש וכו' אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה (סוט' ח ב).  שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו (כתוב' ב ב).  ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העכו"ם יותר על כדי דמיהן ( גיט' ד ו).  לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל וכו' הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם (שם ה ו).  לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח (ב"מ ד י).  לוקחין גת בעוטה מן העכו"ם אעפ"י שהוא נוטל בידו וכו' (ע"ז ד ח).  הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו וכו' פטור מן הבכורה (בכור' א א).  החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודין וכו' ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים (שם ד ז).  החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח (שם ט).  הלקוח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ( שם ט ג).  הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב (חול' יא ב).  אמר ר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר"י באטליס של אמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג (כרית' ג ז).  בן לוי שהיה בידו סלע של שביעית וביקש ליקח בה חלוק (תתוספתא שבי' ו כה).  מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה (ירוש' פסח' ב כט:).  שאינו חייב על (האשה) השנייה עד שתהא לקוחה לו או אינו מתחייב עליה על דרך נישואין (שם סנה' ט כו ד).  הולכין ליריד של נכרים ולוקחים בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהן ( מו"ק יא.)  הלוקח עבד מן העכו"ם ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חדש לא מל חוזר ומוכרו לעכו"ם (יבמ' מח:).  האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה (שם סג.).  הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גרנו ואמר תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חטין (שם סג.).  מלוה אומר חמש (שנים השדה ממושכנת) לוה אומר שלש וכו' מלוה נאמן מיגו (שאם רוצה) אמר לקוחה היא בידי (שם קי.).  דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן (ב"ב נב).  מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן טובה תלויה בצוארו אמרו לו רבי ברכת ה' היא תעשיר אמר להם ר"ש בן שטח חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי הלך והחזירה לאותו ישמעאלי (מד"ר דבר' ג).  לא יצא אדם לחו"ל אלא א"כ היו סאתים (של חיטים) לקוחות בשקל אמר רשב"ג אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל מוצא ליקח אפילו סאה בשקל לא יצא ישראל לחו"ל (שם רות א).  שמאי הזקן היה לוקח עצים מאחד בשבת לשבת (פסיק' רבתי כג). —  ו)  בהשאלה ישמש הפעל לָקַח במשמ' מתחלפות שיש בהן קצת דמיון ללקיחה; לָקַח לְשׁוֹנוֹ וינאם, השתמש בה:  הנני על הנבאים נאם יי' הַלֹּקְחִים לשונם וינאמו נאם ( ירמ' כג לא). —  לְקָחַתּוּ בעיניה וכדומ', חשק בה בשביל יפי עיניה:  אל תחמד יפיה בלבבך ואל תִּקָּחֲךָ בעפעפיה (משלי ו כה). —  לָקַח נפשו של פלוני, עשה שנפשו של פלוני תטה אחריו, תדבק בו, תאהבהו:  פרי צדיק עץ חיים וְלֹקֵחַ נפשות חכם (משלי יא ל). —  לִבּוֹ לְקָחוֹ, נתן לו אמץ והטהו לעשות דבר מה:  מה-יִקָּחֲךָ2 לבך ומה ירזמון עיניך כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין (איוב יה יב-יג). —  לָקַח נקם מפלוני, נקם בו:  אולי יפתה ונוכלה לו וְנִקְחָה נקמתנו ממנו ( ירמ' מ כ י). —  לָקַח מוּסר, שמע ועשה:  לשוא בכיתי את בניכם מוסר לא לָקָחוּ (ירמ' ב ל). —  לָקַח תורה מפיו, לָמַד:  קַח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך (איוב כב כב). —  *לָקַח עצה:  שלשה אוהבים היו לו לאברהם וכו' כיון שאמר לו הקב"ה שימול הלך לקחת מהם עצה (תנחומא וירא ג).

—  נִפע', נִלְקַח, נִלְקָחָה, הִלָּקַח, הִלָּקְחוֹ, אֶלָּקַח, תִּלָּקַח,  —  א) נִלְקַח הדבר, שלקחוהו, בכל המשמ' של הקל:  לשום לחם חם ביום הִלָּקְחוֹ (ש"א כא ז). —  נִלְקַח מפלוני:  שאל מה אעשה לך בטרם אֶלָּקַח מעמך (מ"ב ב ט). —  וְנִלְקַח אל פלוני:  וַתִּלָּקַח אסתר אל בית המלך (אסת' ב ח). —  ובמלחמה:  וארון האלהים נִלְקָח ושני בני עלי מתו וכו' וכלתו אשת פנחס הרה ללת ותשמע את השמועה אל הִלָּקַח ארון האלהים וכו' ותאמר גלה כבוד מישראל כי נִלְקַח ארון האלהים (ש"א ד יא-כב). —  ב) *נקנה בכסף:  כוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהם נשמר (שבי' ט א).  התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר (מע"ש א ג).  נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכו' נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות (כתוב' ח ג-ה).  עבדים נמכרים בכסותן לשבח שאם תלקח לו כסות בל' דינר משביח הוא מנה (ערכ' ו ה). —  וגם נִקַּח, ניקח:  בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח (ערוב' ג א).  התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה (חול' א ז).  תכלת אין לה בדיקה ואין נקחית אלא מן המומחה תפילין יש להן בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם ( מנח' מב:).

 — פֻע', לֻקַּח3, לֻקָּחָה, לֻקָּחְתְּ, לֻקְּחוּ, עתי' יֻקַּח, תֻּקַּח, —  א)  כמו נִפע':  לעבד את האדמה אשר לֻקַּח משם (בראש' ג כג).  עד שובך אל האדמה כי ממנה לֻקָּחְתָּ (שם יט).  לזאת יקרא אשה כי מאיש לֻקֳחָה 4 זאת (שם ב כג).  הכסף אשר לֻקַּח לך (שפט' יז ב).  אם תראה אתי לֻקָּח 5 מאתך (מ"ב ב ו).  כי לֻקְּחוּ בניך בשבי (ירמ' מח מו).  מעצר וממשפט לֻקָּח (ישע' נג ח).  מה יהיה עץ הגפן וכו' הֲיֻקַּח ממנו עץ לעשות למלאכה (יחזק' יה ב-ג).  ברזל מעפר יֻקָּח ואבן יצוק נחושה (איוב כח ב). —  ובמשמ' הובא:  וַתֻּקַּח האשה בית פרעה (בראש' יב יה).  יֻקַּח נא מעט מים ורחצו רגליכם (שם יח ד). —  ובמלחמה:  הֲיֻקַּח מגבור מלקוח וכו' גם שבי גבור יֻקָּח ומלקוח עריץ ימלט (ישע' מט כד-כה).  מה לי פה נאם יי' כי לֻקַּח עמי חנם (שם נב ה). —  ובדברים מפשטים, בהשאלה, לֻקַּח קללה וכדומ':  וְלֻקַּח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יי' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמ' כט כב). —  ב)  °לֻקְּחָה האש, כמו הִתְלַקְּחָה, ואמר המשורר:  רעי שתו עמי עלי ארץ גשמה ועל יער אשר ברד, יין כמו אודם בכוס שהם או אש מלוקחה בתוך ברד ( רמב"ע, תרשיש).

—   הִפע', °הִלְקִיחַ6:  הלקיחה (את הבהמה) פסיעות חיצוניות  בשהרי בע"ח היא והבריחה (עיקר פי' רשב"ם, ב"ב פח.). —   ובהשאלה, הלקיח את לשונו לדבר:  כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו (רש"י במד' יד לו).

—  הִתפ', מִתְלַקַּחַת, —  הִתְלַקְּחָה האש, התלהבה7:  ויהי ברד ואש מִתְלַקַּחַת בתוך הברד (שמות ט כד).  וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מִתְלַקַּחַת ונגה לו סביב (יחזק' א ד). —   ואמר המשורר: נאם גבר אשר עלה וירד בחוג השיר ואם שיאו במורד, והתלקח יקוד מליו בספרו כהתלקח יקוד להב בברד (ר"י חריזי, פתיח' תחכמ'). —   ובהשאלה, °אור העינים:  שם לחרדים נשף חושקים אור לחיך אשר זורחת, ואור עיניך אשר תוך סגור לבם מתלקחת (ר"י נגארה, עולת תמיד ק).

 אחז. —  בז, בזה, בזז. —  גזל. —  גנב. —  החזיק. —  חטף. —  טרף. —  יד. —  לכד. —  לקט. —  מלכדת. —  מלקוח. —  מלקחַים. —  מצודה. —  משׁסה. —  נטל. —  נשא. —  צבת. —  צד. —  קבל, קבלה, וכו'. —  *קפשׁ. —  שבה.   שלל. —  שסה. —  תפשׂ, *תפס.

וההפך:  עזב, הניח, וכו'