°, ש"ז, — שה"פ מן לקה, ובפרט °לִקּוּי החמה, לִקּוּי הלבנה, קדרותם: כשיהיה הירח בתוך עמוד החשך אזי נמנע אורו ממנו ולא נראהו וזהו ענין הלקוי וכו' ודע כי פעמים יראה הלקוי במקום אחד ולא במקום אחר וכו' ולכן במקום שיהיה לילה בעת הלקוי יהא ניכר בו הלקוי ובמקום שיהא אז יום לא יהיה ניכר בו הלקוי כלל (מ' אלדבי, ש"א ב). והנה אבאר לקוי השמש וכו' אמנם נמצא דבר בלקוי השמש שאינו בלקוי הירח והוא שלא יתעכב השמש בקדרותו כי אם מעט (שם). מלקוי וקדרות הירח (נחמ' ונעים, הקד' לפר' רכ). — ואמר המשורר: הוי חרבות היכל הריסות מזבח, מכתת כוכב אור מושלך ממסלתו, קשת בלי צבעים בלקויו ירח, שמים אין בם אדני ושכינתו (יל"ג, חנה).