* 1, ש"ז, בכנ' לְקִיטוֹ, — כמו לָקוּט: שמשו ולקיטו (ירוש' ערוב' ו כג ג). אמר שמואל אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן עירובו ודיו (בבלי שם סד.). שכירי ולקיטי הוא (ב"מ קי.). גר תושב שהוא לקיטו ושכירו של ישראל (רמב"ם, שבת כ יד). — ומ"ר: היו שם בבית העכו"ם ה' שכירים ולקיטין דרין בחדרין ובעליות (רש"י ערוב' סד.).