מְאוּרָה
1, ש"נ, סמי' מְאוּרַת, — חור באדמה וכדומ' ששם מסתתר נחש וכדומ': ושעשע יונק על חר פתן ועל מְאוּרַת2 צפעוני גמול ידו הדה (ישע' יא ח). — ואמר המשורר: יצא כל צפעוני מחדרו, וכל נחש מחורו, וכל אפעה מנקרת צורו, וכל עקרב מקירו, וכל שרף ממאורתו, וכל פתן ממעונתו (ר"י חריזי, תחכמ' לז). במאורת עכברים חתול זוללת פרצה (משלי יל"ג ב ז).
1 עי' הערה לקמן.
2 ת"י: חיזי גילגלי עיני, וכן רסע"ג, וכן קצת החדשים. אך יותר נראה דעת מנחם, ריב"ג, רש"י ורד"ק שפרשו במשמ' חֹר, אעפ"י שלא נתברר מקורו. וקצת החדשים הגיהו הגהות מתחלפות.