מִגְמֶרֶת
° 1, ש"נ, – מחתה, כעין כלי שמגמרים בו המֻגמר: ומחתה בכל מקום המגרפה שגורפין בה הגחלים [ויש שמגמרים עליה המוגמר2] ונקראת מגמרת ואם גורפין בה נקראת מגרפה (תשו' דונש על רסע"ג סי' כה).
1 בערב' מגמרה مجمره, ששרפים בה מגמר.
2 בגוף הנוסחה הנדפסה חסרות המלים המוסגרות כאן בחצאי לבנה, אך מה שכתוב אח"כ: ואם גורפין וכו', מכריח כי נשמטו כאן המלים שהוספתי.