*, ת"ז, לנק' מִדְבָּרִית, מ"ר מִדְבָּרִיִּים, מִדְבָּרִיּוֹת, — של מִדְבָּר, מטבע המדבר: אין משקין ושוחטין את (הבהמות) המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות אלו הן בייתות הלנות בעיר מדבריות הלנות באפר (ביצ' ה ז). מעתה (בהמה) מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה (ירוש' שם א ס.). סאה ירושלמית יתירה  על מדברית שתות (ערוב' פג.). בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית ומערה לתוך שלשת קבין ירושלמית (יומ' מד:). שרוב הבהמות המדבריות אוכלות הקוצים תמיד (רמב"ם, שחיט' ג כא). — °פרי מִדְבָּרִי, ההפך מן גני: עולשין ועולשי שדה וכו' הפרדסי והמדברי כרישין וכרישי שדה הכרתי הגני והמדברי (פי' המשנ' להרמב"ם, כלא' א ב). כרוב מדברי שקלחיו דקין וכו' שום מדברי וראשו גוף אחד גס (שם ג). הענבים והבאושים והם הענבים הדקים המדבריות משיראה החרצן שלהם מבחוץ (הוא, מעשר ב ה). והמדבריים (הפירות) הם כלם יותר חזקים מהגניים וההריים יותר חזקים מהמדבריים (קאנון ב א ו). — ובמשמ' קשה הטבע, אכזרי: והפרות בעת החבור הן אכזריות מדבריות (שער השמים ד יט).