,ש"ז, בכנ' מִדְבָּרֵךְ, —  כמו דִבּוּר, Rede; parole; speech:  כחוט השני שפתותיך וּמִדְבָּרֵךְ1 נוה (שה"ש ד ג). —  ובמשמ' זו השתמשו בו בסהמ"א:  ולכן כתבוה (את המלה אֹכַל) פעם אלף על העיקר ופעם וו על מדבר הלשון (ר"מ ג'יקטיליה, דקדוק ר"י חיוג 13).  עלינו אנחנו המשתוקקים לספר בלשון הקדש וכו' ללמוד בה מדברי העבריים הראשונים אף כי לשון החזון ומדבר הנבואה (תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 18). —  ובפרט בסגנון המשוררים:  דברה על לבב מיחליך מדברי רחמים, שכחם בהדר פעליך לועגים זועמים (ר"י הלוי, יזכרו פלאך).  ביום אשגה בעד נפשי לדודי אהיה מעתיר, ועלי אם יהי מזיד במדבריו אהי מעתיר (רמב"ע, תרשיש ו).  ואפת במדבר שפר, אולי גאוני יפר, ואנכי עפר ואפר (הוא, תוכחה, אם חסדיך).  גבורות ישיחון ויום ריב יריחון להשכל יבואון בתוך מחבואים, יוצאים במדבר2 ברוח במדבר ואם לא להבר כרוח שפאים (הוא, דיואן 130, כ"י בודל').  ופצע הנדוד נחבש למען במדבריו לכל נגע רפואות (הוא, שם, עד מה בגרון).  חלו (ידידיו הבוגדים) ליום חולו עליהם כאשר ממהתלות מדבריהם זעתי (שם, פתאם יצורי).  ובחכמה ומזימה למולו חכמים נחשבו ככסילים, ומדבריו חלקים מחמאות ואם הולמים בהלמות העמלים (קטע כ"י גני' של טדרוס הלוי).