פ"י מָדְדוּ, מְדָדוֹ, מַדֹּתִי, מַדֹּתֶם, לָמֹד, תָּמוֹד, וַיִָּמָד, תָּמֹדּוּ, וַיָּמֹדּוּ, — מָדַד תבואה וכדומ', שָׂם אותה בכלי לראות כמה פעמים מלא הכלי יש בה, messen; mésurer; to measure : וַיָּמֹדּוּ בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו (שמות יו יח).  ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וַיָּמָד שש שערים וישת עליה (רות ג יה). — ומים וכדומ': מי מָדַד בשעלו מים ישע' מ יב. — ומרחק, בארץ, עיר וכדומ': וּמַדֹּתֶם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה (במד' לה ה).  ויצאו זקניך ושפטיך וּמָדְדוּ אל הערים אשר סביבת החלל והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר וכו' (דבר' כא ב-ג).  וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וטפח וַיָּמָד את רחב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד (יחזק' מ ה).  והשער אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה מָדַד ארכו ורחבו (שם כ).  וּמָדַד אילו ואילמו כמדות האלה (שם כד).  לארבע רוחות מְדָדוֹ חומה לו סביב (שם מב כ).  ומן המדה הזאת תָּמוֹד ארך חמש ועשרים אלף (שם מה ג).  ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמני תָּמֹדּוּ (שם מז יח).  ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי לָמֹד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה (זכר' ב ו). —  ובהשאלה, בדבר מפשט, מָדַד הפעולה וכדומ', לשלם לפי ערכה וחשיבותה: וּמַדֹּתִי פעלתם ראשנה על חיקם (ישע' סה ז). - ובתו"מ, במשמ' העקרית: מודדין ד' אמות מעיקר הגפנים לשדה (כלא' ו א).  הארכובה שבגפן אין מודדין לה אלא מן העיקר הב' (שם ז א).  מעשה בר"ג והזקנים שהיו באין בספינה אמר ר"ג עשור שאני עתיד למוד  נתון ליהושע ומקומו מושכר לו עשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים (מע"ש ה ט).  אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יותר ולא ימדוד אלא כנגד לבו היה מודד והגיע לגי או לגדר מבליעו וחוזר למידתו  (ערוב' ס ד).  השולח את בנו אצל חנוני ופונדיון בידו ומדד לו באיסר שמן וכו' בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנוני לתוכה (ב"ב ה ט).  נפל לבור ועלה ומדדו בקנה (ע"ז ד י).  המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל ( שם ה ז).  עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות (מנח' ט א).  הרמון האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר (כלים יז יה).  לא (יתרום) במדה ולא במדוד ולא במשקל ( תוספתא תרומ' ג ד).  והרוצה לידע כמה גבהו של דקל מודד קומתו וצלו וצל קומתו (ערוב' מג:).  יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות וכו' ולמוד את המקואות (מו"ק ה.).  מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לביהמ"ק (יומ' לח:).  משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון בא למדוד נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן לי עד שאמדוד עמך כדי שנתבסם אני ואתה (שם לט.).  הנכנס למוד את גרנו אומר יר"מ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר  ברוך השולח ברכה בכרי זה מדד ואח"כ בירך הרי זה תפלת שוא (תענ' ח:).  שלא ימדוד (קרקע) לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים (ב"מ סא:).  לפי שאין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי (שם מב.). — וגם °מַד, כמו מָדַד, ואמר הפיטן: ספק ומד במדה תכן מדת מים, סדר לשבט לארץ לחסד להמציא מים (ר"א קליר, תפל' גשם, אקשטה). — °ילד מָדוּד, שתמיד אבותיו מֹדדים אותו לראות אם גדל, וכדומ': אם תבשלנה נשים רחמניות ילדים המדודים טפחים טפחים ( הוא, קינות, אם תאכלנה). —  * מָדַד את עצמו על דבר, לראות אם הוא כמדת הדבר: וכיון שהביאוהו לפניו (את העץ לפני המן) הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות לעבדיו היאך יתלה מרדכי עליו (מד"ר אסת', ויאמר לה). — ובהשאלה, מָדַד לפלוני, התנהג עם פלוני כך וכך: במדה שאדם מודד בה מודדין לו (סוט' א ז).  שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם (מד"ר במד' יא). — מָדַד את עצמו כך וכך, חשב את עצמו שהוא כך וכך: לעולם ימוד אדם את עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו (תענ' יא.).  העולם נידון אחר רובו ולעולם ימוד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב (מד"ר קהל', זבובי מות). — מָדַד את פלוני, בחן אותו: אמר לו הקב"ה (להמלאך שנתאבק עם יעקב) הוא בא אליך וחמש קמיעין בידו זכותו וזכות אביו וכו' מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפי' בזכותו (מד"ר בראש' טז).  שמדד הקב"ה את כל בני אדם ולא מצא אדם נאה שיצאו ישראל ממצרים על ידו אלא משה רבינו מדד הקב"ה את כל הימים ולא מצא נאה להעביר ישראל בתוכו אלא מי ים סוף מדד כל הדורות ולא מצא דור נאה שיתן להם תורה אלא דור המדבר וכו' מדד את החדשים ולא מצא חדש נאה לסליחה ולכפרה כחודש תשרי (פסיק' רבתי, שובה).

— נִפע', נִמַּד, יִמַּד, יִמַּדּוּ, * נִמְדַד, * לִמָּדֵד, * לימדד, — שמדדו אותו: והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יִמַּד ולא יספר (הוש' ב א).  אשר לא יספר צבא השמים ולא יִמַּד חול הים כן ארבה את זרע דוד עבדי (ירמ' לג כב).  כה אמר יי' אם יִמַּדּוּ שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל (שם לא לו). — ובתו"מ, כמו שלמים: ר"מ אומר את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה טפלה גסה לדקה (דמאי ב ה).  האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה (ב"ב ז א).  השידה בש"א נמדדת מבפנים ובה"א נמדדת מבחוץ מודים אלו ואלו שאין עובי הרגלים ועובי לזבזין נמדד (כלים יח א).  אלו נמדדין כפולין וכו' ומטלית שטלייה על השפה אם פשוטה נמדדת פשוטה ואם כפולה נמדדת כפולה (שם כז ו).  מיני תבואה וקיטנית דרכן לימדד בדקה (תוספתא דמאי ג יא).  חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם (מד"ר שה"ש, שררך). — ובהשאלה, °נִמְדַד פלוני בכך וכך, התנהג אתו, ואמר הפיטן: יהירים אשר זדו בזדון, נמדדו בסאסאה כפעלם לדון, והורד גאונם שאול ואבדון (רשב"י, ז' פסח, אמרו לאלהים).

— פִע', אֲמַדֵּד, יְמַדְּדֵם, — כמו קל, בנחץ הפעולה: ויך את מואב וַיְמַדְּדֵם בחבל השכב אותם ארצה וַיְמַדֵּד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (ש"ב ח ב). — ובמדר': בכל יום (היה נבוזראדן) מקיף את ירושלם ולא היה יכול לכבשה בקש לחזור נתן הקב"ה בלבו התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה (מד"ר איכ', פתיח').  מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה (שם, ראה ה'). —  ואמר הפיטן: מעתיק פלוסים צר ובורא רוח, ממדד ומשקל נזל עם רוח (שבת שקל', מעתיק פלוסים). — מִדֵּד ארץ, מדדה כדי לחלקה: אחלקה שכם ועמק סכות אֲמַדֵּד (תהל' ס ח).

— פועֵ', מוֹדֵד, וַיְמוֹדֵד, — כמו פִּע' מִדֵּד: עמד וַיְמֹדֶד1 ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם (חבק' ג ו).

— הִתפו', הִתְמֹדֵד על דבר, — מתח את עצמו לכל ארך הדבר, sich strecken; s'étendre; strech o.s. out : וַיִתְמֹדֵד על הילד שלש פעמים (מ"א יז כא). — ובסהמ"א, נתמדד הבטן וכדומ', נמתח, נתפשט: ואחר תעצר הנחירים והפה במחממים ואז יתמדד הבטן וימשח ותמעד השליה (קאנון ג כא ב יג).

— הָפע', °הָמְדַד, — כמו נִמְדַד: ובגומץ אשר חפר נשדד, ובסאה אשר מדד הומדד  (רשב"י, ז' פסח, אמרו לאלהים).  ברחובותיו יתרפדו, ושעור תפישותיו יומדדו, חמש מאות שנה הליכותיו עלות (ראב"י, ב' סכות, כי אקח מועד).