*, ש"ז, מ"ר מְדַבְּרִים, — א) חלק הלשון המשתתף בהוצאת הקולות: ושניטל רוב המדבר של לשונו (בכור' ו ח). — ב) בחכמת הדקדוק, °הַמְּדַבֵּר1, הַמְּדַבְּרִים, הַמְּדַבֶּרֶת, הַמְּדַבְּרוֹת, המדבר בעדו, המשתמש בפעל על עצמו, למשל פָּעַלְתִּי, כָּתַבְתִּי, אֶכְתֹּב: כי מן הכנוים מהם שיהיה בכנוי לפעול בו ומהם מה שיהיה כנוי למדבר בו וכו' וכנוי האחד המדבר אם זכר אם נקבה התו והיוד אשר בעשיתי וראיתי והדומה להם וכנוי הרבים המדברים אם זכרים אם נקבות הנון והואו אשר בעשינו וראינו והדומה להם (הרקמה, שער יז). וו אוֹמר אוֹכל אשר אחר האלף שהוא למדבר בעבור עצמו (תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג). בנין הקל והוא יסוד הפעלים וכו' לשמש לצורך בנינו לנמצא ולנסתר ולמדבר בעדו ולנקבה (רד"ק, מכלול, שדה"פ א). וכן ברבוי הראשון המדבר בעדו גם כן הפא בקמץ והעין בפתח בתוספת נון שורק כמו פקדנו (מקנה אברהם, בפעל קל). — ג) בפלסופיה, °הַמְּדַבְּרִים2, כנוי לכתה פלסופית: שתשמיעני דברים קרובים ומבוארים בשרשי האמונות על דרך המדברים בדרך הנצחון (כוזרי ה א). והוכרחתי לבאר לך מהענינים האלהיים ולהודיעך בהם כונת המדברים (ר"י חריזי, פתיח' מו"נ). אלה המדברים כמו שהודעתיך לא יעלה בלבם אפיסה כי אם האפיסה המוחלטת (שם ג י). כמו שהוא הענין בכתות הישמעאלים הנקראים מדברים (ר"י עראמה, חזות קשה ז). שזה היה דרך כל מדבר מן הישמעאלים (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ט יה). וזו כת מחכמי ישמעאל וקראום מדברים והם ב' כתות אלמתעזלא ואלשעריא שוים באמונתם וחולקים בדבריהם (רשב"צ דוראן, מג"א, חלק אלוה ממעל א). — ד) °כנוי להאדם: ומן התימה בעיני איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו כמחשבה הזאת (חו"ה, היחוד ו). ומציאות הצורות כצמח והחי והמדבר בזמנים מתחלפים כל זה ממה שיורה על מציאות פועל ברצון (העקרים א יא). המין הרביעי הוא המדבר והוא מין האדם וכו' שנמצא בו כח הדברי מוסף על יתר בעלי חיים (רוח חן א).
1 בערב' מתכלמ متکلم.
2 בערב' מתכלמינ متکلمين.