מִדְבָּךְ
* 1, ש"ז, מ"ר מִדְבָּכִים, – שורה אחת של אבנים בכתל, Bauschichte; rangée de pierres; layer: חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת וכן מדבך2 של אבנים וכן סואר של קורות (אהל' ג ז). מדבך של אבנים ושל צרורות שהתקינו לסיד (מכי' משפט', נזיק' יד). פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא מדבך3 של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר (שבת קכה).
1 בערב' מדמאכ مدماك, ולא נתברר מקורו. ועי' *נִדְבָּךְ.
2 כך צ"ל במקום מרבך שבקצת נוסח', וכן הגרסה בגמ' סוכ' כ.
3 כך בכ"י, ובנוסח הדפוס נדבך.