*, פ"ע, — התבונן ועִיֵּן יפה יפה, ושם לבו ודעתו לעשות הדבר כהגן ולכל פרטיו: ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו (ספרא מצורע ה).  וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר (רמב"ם קדוה"ח א ו).  ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראית הירח (שם יא ב).  אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק (הוא, ת"ת ב ג).  — ואמר הפיטן: לפידים דולקים, ובבזק בוזקים, תשבחות מפיקים, ושעור רון מְדַקְדְּקִים, ואני שושנת העמקים עסוקה במצות וחקים (אופן שבה"ג, בלולי אש).  — ועפי"ר עם ב אחריו, דִּקְדֵּק בְּדָבָר: קרא (פרשת שמע) ולא דקדק באותיותיה (ברכ' ב ג), לא קרא כל אות ואות בהברתה האמתית, הנכונה, ממש כמו שצריך.  רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל (תוספתא פסח' א-ב יה).  מכיון שלא עשאה (המצה) לשם פסח דבר בריא שלא דיקדק בה (שם סוכ' א נב:).  מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפשות (שם פאה ח כא.), ר"ל מי שמבקש כסות מדקדקין בדבר אם הוא ראוי שיתנו לו. מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם קיבר בפני עצמה כן ת"ח יושב ומדקדק בד"ת ומברר ד"ת ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר (ספרי עקב מח).  כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם (ברכ' יה:).  פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דיקדקה בפסיעותיה (ע"ז יח.), ר"ל שמה עוד יותר דעתה שתהיינה נאות.  שלחו מושלי הרשעה שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא (ב"ק לח.).  והיה מדקדק בו (בהאדם) עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות (אליהו רבה, א"ש, פא).  שהגיהו (את הספר) בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות (רמב"ם ס"ת ח ד).  לפי דקדוקן ביראתך כן מדקדקין בעברתך (ר"ח תענ' ח.).  — ובמדה, במשקל, במנין, שם דעתו שלא יהיה פחות או יותר: דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה וכו' דרך הלקוחות להיות מדקדקין (ירוש' ב"ב ד יד ד).  בכל מקום שאתה נותן אתה משפיע ובכל מקום שאתה מכה אתה מדקדק (תנחומא נח ח).  למלך בשר ודם שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טנופות ומליאות זונין ולא היה מדקדק במנין (שם, במדב' כב).  — °ומדקדק בדבריו, במשנתו: דע כי התנאים המדקדקין כך שונין (תשו' גאו' הרכבי רסו).  — דִּקְדֵּק עִם פלוני, התנהג אתו בדקדוק, לא ותר לו כלום: שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה (ב"ק נ.).  — דִּקְדֵּק אחריו, בדק בדבריו, במעשיו והשתדל למצוא בהם דפי: אמר להן רבי יוסי דיקדקתם אחרי וכו' דיקדקתם אחרי ולא העליתם בידכם כלום (כרית' יט:).  שמתוך טובתו בא לידי רעתו שמדקדקין אחריו ואומרים לו אותו שאתה משבח הלא שמענו שעשה כך וכך (רגמ"ה ערכ' טז.).  שאין מדת הדין מדקדקת אחריהן (ר"נ על הרי"ף, ר"ה ד:).  — °דִּקְדֵּק עליו, בפרט לחובה: כל המצדיק עצמו מלמטה ומחזיק דרך החסידות אפילו מעט אם יטה מדקדקין עליו מלמעלה ולוקחין הדין ממנו (ר"ח תענ' ח.).  דקדק בו הקב"ה על ישראל שלא להזכיר שם משא על הנבואה (מלמ' התלמ', בראש'). מה שאבקש מהמעיין בחבורי זה שלא ידקדק עלי במקצת המלות היוצאות מן הגבול שמוש הלשון (הקד' שעה"ש לאבן לטיף).  — ובפרט במשמ' °העיר הערה דקה בדבר של מדע וכדומה, הקשה קושיה בכח הדקדוק והעיון, העמיק בדברים: נשאר לדקדק למה מטיב חמש (הנרות ומפסיק) וזורק הדם ומטיב אח"כ השנים (ר"ח יומא לג:).  ועל זה מדקדק רב יוסף מ"ט דרב הונא (הוא, תענ' יא:).  ויש מן האחרונים מי שדקדק במלת עקר והוסיף וגרע בעקרי הרמב"ם ז"ל וכו' ויש לדקדק על זה (העקרים א ג).  — °ודִקְדֵּק מן, הוכיח והעלה דבר זה מן הדקדוק בדבר: ולכך אין לדקדק דבר זה מלשון יתן אבל יש לדקדק בו מלשון מפיו דעת וכו' (ר"י ברצלוני, פי' יציר' 57).  מכאן דקדק רבינו חיים כהן אבי אמי שטבול יום שאכל תרומה במיתה (סמ"ג שה-שו).  — מְדַקְדֵּק, מְדַקְדְּקִים, עי' °מְדַקְדֵּק.

— פֻע', °דְֻּקְּדַּק,— דֻּקְדַּק הדבר, דֻּקְדַּק הדין, וכיוצא בו, שדקדקו בו עד תכלית: אדון דין אם יְדֻקְדַּק, בחקר פועל אם יובדק, גבר לפניך לא יצדק (סליח' עיוה"כ, אדון דין).  דברו לא בדק, היות צח ומדוקדק, ודונש לא צדק (תשו' תלמ' מנחם על דונש).  — ספר מדֻקדק, שמוגה היטב ואין בו שבושים: וראינו משניות מדוקדקות שאין כתוב בהן ברישא דמתניתן חסר קורטוב (ר"ח, פי' על מס' מכות ד.).  ועיקר הגרסא היא כמו שכתבנו בנוסחאות מדוקדקות וישנות (שבלי הלקט, פסח ריז).