דַּקְדְּקָן

°, שת"ז, מ"ר דַּקְדְּקָנִים, — כמו מְדַּקְדֵּק, בעל חכמת הדקדוק: ולכן תמצא בתנאי הדקדקנין מה שלא תמצא אותו על אנשי הלשון (יוסף הרואה הקראי, לקו"ק 199).  —  ובכלל מי שמדקדק היטב: ובודקים דקדקנים שיודעים ומדקדקים היטב (האשכול, שסה). 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים