מַהֲלָל
ש"ז, — שה"פ מן הִלֵּל: מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מַהֲלָלוֹ (משלי כז כא). — ואמר המשורר: ברה יפה כלבנה כל מהלל בה נלאה (ר"י הלוי, שור אם קרע). ודי מענני קיץ רסיסים ואין המהלל ראשי פרקים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני').— ותאר הפיטן את האומה: היית יפה מכלל נאוה בכל מהלל עלית ושבית שלל מלכי מגוריך (קינה, ציון ידידות).