ש"ז, בכנ' מוּמוֹ, מוּמָם, מ"ר מוּמִים, —  קלקול בגוף בע"ח, באחד מאבריו, שנולד בו או שנעשה אח"כ במקרה, körperl. Fehler, Gebrechen; défaut corporel; defect:  כי כל איש אשר בו מוּם לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד או גבן או דק וכו' כל איש אשר בו מוּם מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יי' (ויקר' כא יח-כא).  ואיש כי יקריב זבח שלמים ליי' לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מוּם לא יהיה בו עורת או שבור או חרוץ וכו' כי משחתם בהם מוּם בם לא ירצו לכם (שם כב כא-כה).  ואיש כי יתן מוּם בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מוּם באדם כן ינתן בו (שם כד יט-כ).  ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מוּם (במד' יט כ).  וכי יהיה בו מוּם פסח או עור כל מוּם רע לא תזבחנו ליי' אלהיך (דבר' יה כא).  וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מוּם (ש"ב יד כה).  כלך יפה רעיתי וּמוּם אין בך (שה"ש ד ז). —  ובהשאלה במליצה, מוּם מוסרי , טבע ומדה רעה באדם:  יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מוּמוֹ (משלי ט ז).  שחת לו לא בניו מוּמָם1 דור עקש ופתלתל (דבר' לב ה).  אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה כי אז תשא פניך מִמּוּם2 והיית מצק ולא תירא (איוב יא יד-יה). —  ובתו"מ:  כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו (מגי' ד ז).  היה בכור רודפו ובעטו ועשה בו מום (בכור' ה ד).  כל המומין הראויין לבא בידי אדם (שם).  התולש את השער לראות מקום המום (שם ג ג).  נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו כל שנים עשר חדש (שם ד ב).  השוחט את הבכור ומראה את מומו (שם ג).  כל המומין פוסלין במוקדשין (תוספתא שם ד א).  קונם שאי את נהנת לי עד שתראי מום יפה שביך לר' ישמעאל וכו' אמר להן יפה קורין אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין (נדר' סו:).  נשמטה וישבה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של פרס שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי (מנח' מד.). —  מוּם קבוע, מוּם עובר:  כל הקדשים שקדם מומן קבוע להקדשן ונפדו וכו' או מום עובר להקדשן ולאחר מכן נולד בהן מום קבוע (תוספתא חול' י ג).  אמר רב י"ח חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר (סנה' ה:).  חלזון זה מום קבוע לשחוט עליו (בכור' לח:). — מוּם מֻבהק:  התרת בכור בחו"ל ע"פ ג' בני הכנסת אמר רבא ובמומין מובהקין וכו' אפי' מומין שאין מובהקין (בכור' לו:). —  בעל מוּם, מי שיש בו מוּם:  בעלי מומין בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין (זבח יב א).  השוחט את הבכור בחזקת בעל מום ונמצא תמים (תוספתא בכור' ג ה).  אין שמין בכורות תמימין לישראל אבל שמין להן בכורות בעלי מומין (שם כ).  בשר בעלת מום כעצים דמי (זבח' עז:). —  ובצמחים וכדומ':  התאנה הזו אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד העבר אותו ובטל המום (מד"ר בראש' מו). —  °ובדברים דוממים:  ראובן החליף עם שמעון בתים בשדה ואחר זמן טען שמעון ואמר שיש בבתים מומים שלא היה יודע בהם (שו"ת ר"י אבן מיגש נא).  אפילו מכר לו כלי שוה עשרה דינרים ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר מחזיר את הכלי ואינו יכול לומר לו הילך איסר פחת המום (שו"ע חו"מ רלב ד). —  ובהשאלה במוסריות:  רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחבירך (מכי' משפט' יח).  שלשה דברים צוה רבי ישמעאל בר"י את רבי אל תעש מום בעצמך וכו' ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים (פסח' קיב:).  כשם שבית דין מנוקים בצדק כך בית דין מנוקים מכל מום (יבמ' קא.). —  ואמר המליץ:  מעולם לא הוכחתי אדם שלא מצאתיו מחפש על מומי ואמר (החכם) חבר שיגיד לך מומך בינו לבינך בכל עת שיפגעך טוב לך מחבר שיתן לך בכל עת שיפגעך דינר זהב (מבח' בפנינ', שער תוכח' האהבה).  אמר (החכם) שאדם דבר מום בחברו אצל אחד מהגדולים אמר לו הורתני על רוב מומיך במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם כי המחפש מומי בני אדם אינו מחפש אלא כפי מומיו וכדמותם (שם, שער לשון הרע).  מי הוא המשכיל בין עמו אמרתי המכיר מומו (ר"י חריזי, תחכמ' לו). — ועי' מָדִין.

אִטֵּר. —  אִלֵּם, —  *אֶצְבָּעִי. —  *בֹּהֲקָן. —  *בָּלוּם. —  גִּבֵּחַ. —  גִּבֵּן. —  *גֶּבֶר, בעל גבר. —  *גִּדֵּם. —  *גִּחוֹר. —  °גַּמָּד. —  *גּמּם3, שאין לו קרנים. —  *גָּרַבְתָּן. —   דַּק, תּבלוּל, וכו', עי' עין. —  *זִוֵּר. —  חִגֵּר. —  *חֲטֹטֶרֶת, בעל חטטרת. —  חָרוּם. —  חֵרֵשׁ. —  *טָפִיחַ. —  *כָּסוּל —  *לפתן. —  *מאֻשׁכּן. —  מָדִין. —  *מקבן. —  *משֻׁעבז. —  *סומא. —  *סרוּח. —  עִוֵּר. —  *עִקֵּל. —  פִּסֵּחַ. —  פתוי הראש. —  *צירן. —  *צִמֵּחַ. —  *צִמֵּעַ. —  *קִטֵּעַ. —  *קיק, בעל קיק. —  *קַיִן. —  *קִלְבֵּן. —  קלוט. —  *קִפֵּחַ. —  קֵרֵחַ. —  *קִשֵּׁן. —  §שִׁוֵּץ. —  *שחול. —  *שקוט. —  שָׂרוּעַ. —  *תותרן. —  °תותרנוּת. —  *תֹרן.