1 עי' הערה לקמן.

2 על עצם משמע' מלה זו מעיד הכתוב בעצמו בפרט בדברי שמשון: מורה לא עלה על ראשי וכו' אם גלחתי וכו', הרי שהמורה הוא דבר המסיר השערות.  ובמשמ' זו פרשו ותרגמו כל הקדמונ' והחדשים מלה זו אצל שמשון.  השבעים תרגמו σιδηρος, ר"ל ברזל.  ת"י: מספר, ר"ל מספרים.  וכך גם חכמי התלמוד, ואמרו: (למה נקרא תער מורה) א"ר ינאי כתיב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבא שמה יראת שמיר ושית מה הדין ביזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין שערא דחיל מן הדין פרזלא ירוש' נזיר ט נח..  ובמדרש: למה נקרא שמו של תער מורה שאין השער מתירא אלא מן תער שהוא מגלחו גילוח של השחתה מד"ר במד' י.  רק במורה של שמואל נחלקו.  ת"י תרגם במשמ' מורא ופחד: ומרות אנוש.  ובמשנ' נזיר ט ה נחלקו ר' נהוראי ור' יוסי: נזיר היה שמואל לדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר אמר ר' יוסי והלא אין מורה אלא בבשר ודם אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם. ע"כ.  ולג' תרגמה novacula, תער, וכן כל הקדמונ'.  ריב"ג (שרש מרה): ומורה לא יעלה על ראשו הו אלמושי, ע"כ, ובעבר': הוא התער, אך לא פרש על שם מה נקרא כך.  רש"י: ומורה תער ע"ש שמורה ומשליך את השער, ע"כ, גזר איפוא השם מורה מן שרש ירה.  רד"ק כמו ריב"ג, וכן שאר מפרשינו.  וגם החדשים כלם פרשו במשמ' זו ולא עמדו על מקורו, רק קצתם אמרו שהוא במקום מערה, כמו תער מן ערה.  וזה רחוק מאד, ועכ"פ קצת קשה מצד אחד שהשם מורה לתער לא נזכר יותר בשום מקום, ומצד השני שהשתמשו בשני מקומות אלה בשם מורה ולא בשם תער, אלא שנניח כי השם מורה הוא יותר קדום, ונדחק אח"כ מן השמוש ע"י השם תער שנתחדש ולקח מקומו.  והנה זה אמנם דבר נהוג בלשונות, ואעפי"כ אין להחליט זאת אלא אם אין שום אפשרות לפרש את השם האחד באיזו משמ' אחרת נאותה להענין, ואפשרות זו נותן לנו גם כאן האוצר הכללי של הלשונות השמיות, היא הלשון הערבית.  השם מורה אמנם איננו בלשון זו, אך יש בה השם נורַה نُورَه ואלה דברי המלונים הערבים עליו.  אלג'והרי: ותַנַוַר אלרג'ל תטלי באלנורה ובעצ'הא יקול אנתאר, ע"כ, ובעבר': תנור האדם (פרושו) יסוך עצמו בנורה, וקצתם אומרים (לא תַנַוַר אלא) אנתאר.  אנו רואים איפוא כי נורה בערבי' הוא דבר שאדם סך א"ע בו, רק לא ידענו עדין מהותה וענינה, וזאת נראה מיד.  אמר אבן שידה בערך גלוח השערות: וקד ג'משׁתה אלנורה, חלקתה, ע"כ, ובעבר': וכבר (אומרים) ג'משתה אלנורה (ופרושו) גלחתהו.  והביא שם בית של אחד המשוררים שאמר: או כאחתלאק אלנורה אלג'מוּש, ע"כ, ובעבר': או כגלוּח הנורה שמסירים בה השערות.  נודע לנו איפוא כי נורה היא סיכה שמסירים בה השערות.  ויותר בדיוק אמר בעל המצבאח: ואלנורה בצ'מ אלנונ חג'ר אלכלש ת'מ ע'לב עלי אח'לאט תצ'אפ אלי אלכלש מנ זרניח' וע'ירה  ותשתעמל לאזאלה אלשׂער ותנור אטלי באלנורה ונורתה טליתה קיל ערביה וקיל מערבה קאל אלשאער פאבעת, עליהמ שנה קאשׁורה תחתלק אלמאל כחלק אלנורה, ע"כ, ובעבר': ואלנורה הנון בצ'מ אבן הגיר ואח"כ השאילוהו לתערובות שתוספנה להסיד מן זרניך וכיוצא בו וישתמשו בו להסיר השערות, והפעל תנור סך א"ע בנורה, ונורתה סכתיו בה, י"א שהיא מלה ערבית וי"א שהיא (מלה זרה)  נעשית לערבית.  ואמר המשורר: ואשלח עליהם שנת בצרת יגולח הרכוש כגלוּח הנורה.  ובלשאן אלערב: ואלנורה מן אלחג'ר אלד'י יחרק וישוי מנה אלבלש ויחלק בה שׁער אלעאנה, ע"כ, ובעבר': והנורה מן האבנים הוא מה שנשרף ויעשו בו סיד ויגלחו בו שער האתונות.  והביא עוד אלבוסתני מה שאומרים הערבי' תחלק אלג'לד כחלק אלנורה, ר"ל יגֻלח העור כגלוּח הנורה.  כל אלה העדיות אינן מניחות שום ספק כי המלה נורה שמשה עוד בערבי' הקדומה במשמ' שֵׁם  לסם מסיר השערות.  והנה זה היה ידוע אצל היהודים גם בזמן מאוחר, והשתמשו לזה בהפעל טפל והשם טפלה, בנות עניים היו טופלות אותן בסיד וכו', עי' טָפַל, סִיד.  ואין ספק בדבר כי היה נהוג מנהג זה של הסרת השערות גם בזמן קדום, והשתמשו בו אולי בפרט לילדים שחששו אולי להשתמש בתער מפני הסכנה, והיה בעברי' בזמן הקדום השם לסם זה מורה, וכבר ראינו כי הערבים בעצמם פקפקו אם השם נורה שלהם הוא ערבי או זר, ורגלים לדבר כי בא להערבים מהעברים, או מאותו המקור שלקחוהו גם העברים, וכמו שהמלה מורג היא בערב' נורג (ואעפ"י שגם בערבי' אומרים גם מורג כבר העיד ריב"ג ואמר: ובאלנון עפצח, ע"כ, ובעבר': ובנון, ר"ל נורג, הוא בערב' יותר לשון צחה ממורג), כך גם מה שאמרו בעברי' מורה אמרו בערבי' נורה, וכמו שאין בשרשי הלשון הערב' מקור להשם נורה במשמ' זו כן אין בשרשי הלשון העברי', במה שנשאר לנו ממנה, מקור לשם מורה במשמ' זו, ואולי היא מלה מצרית או אשורית, ואח"כ השתמשו בהשם מורה במשמ' כללית למה שמסיר השער, סם או תער, ולכן השתמש הכותב בענין שמשון ושמואל בשם זה בכונה כללית זו.